קרן השמע

    יש ספרים שבתום הקריאה בהם אנו מרגישים שמשהו עמוק בתוכנו נפרץ, עולם עולה וצף מתוך התת־מודע – ואז נעלם ומותיר אותנו משתאים. כזה הוא קרן השמע, שהמחברת שלו, לאונורה קרינגטון, הייתה מהיוצרים הבולטים בתנועה הסוריאליסטית במאה העשרים. מריאן לת'רבי בת התשעים ושתיים, גיבורת הספר, מקבלת מחברתה קרן לשיפור השמיעה, ומגלה כך שבני משפחתה מתכננים להעביר אותה למוסד לקשישים. היא מגיעה אל אחוזה המנוהלת בידי כת מוזרה לשיפור העצמי, ובה בתי מגורים בצורת איגלו, מגדלור ועוגת יום הולדת. באחוזה המשונה היא מתחברת עם חבורת קשישות, ומתברר שהן נמרצות מהצפוי. בטון ענייני ובהומור מאופק לאונורה קרינגטון מובילה את הקוראים אל הרפתקה ספרותית בלתי נשכחת. "אחד הרומנים המקוריים, העליזים והמספקים ביותר של המאה העשרים." אלי סמית'   תרגום ראשון זה לעברית כולל אחרית דבר מאת זוכת פרס נובל לספרות אולגה טוקרצ'וק ואיורים מאת בנה של המחברת פבלו וייץ קרינגטון.   ליאונורה קרינגטון (1917–2011) – סופרת, ציירת ופסלת. בת לאב תעשיין אנגלי ולאם ממוצא אירי. בילדותה גדלה על סיפורי-עם קלטיים. לאחר שגורשה משני בתי ספר קתוליים לנערות, נרשמה ללימודי אמנות בפירנצה. ב-1937 פגשה את האמן הסוריאליסטי מקס ארנסט (הנשוי), השניים התאהבו ועברו לגור יחדיו בדרום צרפת, ושם פרחה יצירתה. עם פרוץ המלחמה נכלא ארנסט על ידי הנאצים וקרינגטון ברחה לספרד, שם סבלה מהתמוטטות עצבים והוכנסה למוסד לחולי נפש. כעבור כשנה האומנת שלה הגיעה להצילה בצוללת, ולאחר ששוחררה ברחה לשגרירות מקסיקו בליסבון, משם עברה לניו יורק ולבסוף למקסיקו סיטי ששם נישאה לצלם אימרה וייץ ובילתה את שארית חייה. קרינגטון פרסמה כעשרה ספרים וזכתה להכרה נרחבת בעולם. זהו ספרה הראשון המתורגם לעברית.