רבע לגעגוע

בשדה קוצים אחד פסעתי לבד, ברגליים יחפות פסעתי,ללא מטרה ערומה לחלוטין, בגופי ובנפשי,והייתי כמו חווה בתמימותה,איני זוכרת הרבה עד לאותו הרגע ההוא,איש זר היה הוא, פסע לו לאיטו בשדה הקוצים אל מולי,ברגליים יחפות וערום לחלוטין, בגופו ובנפשו,היה הוא כמו אדם בתמימותו..לרגע הביט בעיניי והושיט יד לוקחת ונותנת,כשליבו של כל אחד יצא והפך לאחד ממש באותו הרגע..שניים היינו, בודדים, מטיילים בשדה קוצים אחד,ערומים לחלוטין, כמו בבריאת העולם, לא הייתה אף מטרה מודעת,ולפתע אנחנו כאן,שדה הקוצים נעלם ובמקומו התהווה שדה פרחים,כמו מושפע מאהבתנו,לא היו הם סתם פרחים, סיגליות היו הן..ואנחנו כאן, שניים שהם אחד.