רוחו של הטאלטוש

סיפור הישרדותו הדרמטי והמסתורי של נער, שניצל בנס מטבח

אכזרי בילדותו, אולי בשל תכונותיו יוצאות הדופן – היותו טַאלְטוֹש,

תוך שהוא מוביל את הקורא למנזר, כשהילד כבר נער, שבע שנים

אחרי שניצל. העלילה מציגה במרומז את חלומותיו, את כמיהתו

לחירות ולחיים טובים יותר, ואת יכולותיו הכמעט על־טבעיות. הסיפור

נודד לתוך המיתולוגיה העתיקה של המדיארים, דרך מגוון רחב של

אמונות עממיות ואמונות תפלות.

זהו סיפור עדין, כמעט לירי, של יתמות, סבל, קרב מול איתני הטבע,

אהבה ותקווה – כמו של כל בני האנוש – לחיים חופשיים ומספקים

בעולם של רוע, בורות ואכזריות. התקווה, הכמיהה לידע, האמונה

בטוב, החמלה והשאיפה לחירות אישית - הם מתכונותיו של הנער

למוד הסבל שחותר להשגת מטרתו, תוך הפעלת כוחו העצום שכלל

אינו מודע לו.

המחבר, מאיר נחשון, מבקש לספר בנובלה קצרה זו סיפור שאפתני

על טוב ורע, על טבעי ועל־טבעי. סיפור שלמרות התרחשותו בימי

הביניים החשוכים אינו מוגבל למקום ולזמן ומאזכר את המאבק

הנצחי באמונות פגניות וברוחות רעות, שהבורות, העליבות

והאומללות דוחפות את בני העם הפשוטים להאמין בהם, ובכך להפוך

לכלי שרת בידי שליטים עריצים שכל עניינם בשימור כוחם ועוצמתם

ולא בשירות מולדתם, ארצם ועמם.