שברים במראה

בתקופת המעבר בין שתי המאות הקודמות, עמד האדם לנוכח ערעורן המכריע של כל ההגדרות שהפרידו עד כה - באופן הולך וגובר מימיי הרנסנס ועד פתח המאה ה-20 - בין שחור ללבן, בין ראוי לבזוי, בין אמת לשקר מוחלטים. מוסכמות החברה המתערערות, מוסרות המוסר המתפוררים, ההגדרה העצמית הדועכת, המוות שמתרוקן ממשמעותו, ההתנתקות מהשורשים הטבעיים, הקיום החדש הבלתי אפשרי, ותמות רבות אחרות העוסקות בניתוח אנליטי של האדם על סף אותו משבר אשר איים למוטטו כליל ולהפכו לשבר כלי, הפכו בידי בחירי אמני התקופה לפרק יוצא דופן בתולדות הספרות; שכן בבסיסו עמדה ההנחה שלא נותר עוד דבר להיאחז בו לאחר אלפי שנות ציוויליזציה.