שבת בבוקר עם סבתא

בְּכָל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר סָבְתָא מְקַבֶּלֶת חֲבִילָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. 
מִי מִסְתַּתֵּר בַּחֲבִילָה הַמְּשֻׁנָּה?

וְאֵילוּ הַרְפַּתְקָאוֹת הִיא מְבִיאָה עִמָּהּ?

סֵפֶר הַפָּעוֹטוֹת שַׁבָּת בַּבֹּקֶר עִם סָבְתָא מְתָאֵר 
בְּהוּמוֹר וּבְחֹם אֶת שְׁעוֹת הַקֶּסֶם בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא, 
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֻקִּים וְהֶרְגֵּלִים הַשְּׁמוּרִים רַק לוֹ.

רוּת שִׁטְרִית הִיא אֵשֶׁת עֲסָקִים וּבַעֲלַת חֶבְרַת פִּרְסוּם וּמֶדְיָה. בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת הִיא מְמַקֶּדֶת אֶת פְּעִילוּתָהּ בִּשְׂדֵה הָאָמָּנוּת, כְּחַבְרַת דִּירֶקְטוֹרְיוֹן בְּמוּזֵאוֹן תֵּל אָבִיב וּכְבַעֲלַת גָּלֶרְיָה בִּנְוֵה–צֶדֶק. נְשׂוּאָה לְמֵאִיר שִׁטְרִית, אִמָּא לִשְׁנַיִם וְסָבְתָא שֶׁל אָרִי.