שואה שלנו

שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי. יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים; עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון; גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים.
הוריו של הסמפר עברו את השואה כילדים. נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחררת, אהובה. המספר אינו "דור שני", אלא דור "שני וחצי". זהו מזלו. השואה של ילדותו היא קוד סתרים, חמקמק אבל נוכח, שכל ניסיון לפצחו נענה בתשובה: "כשתגדלו תבינו".

זהו ספר מסעות. מסע בין דמויות אמיתיות ודמויות בדויות. מסע בין דמויות של קרובי משפחה שנספו, אבל זכו בספר זה, רק בספר זה, להמשיך את חייהם במדינת ישראל. כמ ולמשל סבא לולק, הקמצן האגדי, שמסרב לתרום למלחמה בסרטן או למלחמה בתאונות הדרכים או בעצם לשום מטרה, כיוון ש"אנשים צריכים למות ממשהו"; וסבא חיינק, שמתעקש לחיות חיי איכר פולני בור בלב מדינת ישראל; ועורךדין פרל, שמצעטר שתלו את הנאצים לפני שהניחו להם להגן על נקודת מבטם. ומסע המסעות - סבא יוסף הצדיק, שגנרל נאצי חולה-אהבה מצרף אותו משום מה לשיטוט מטורף בין מחנות הריכוז וההשמדה, בחיפוש אחר אהובת הגנרל הנמלטת.

"מה בעצם קרה שם בשואה?" לכל דמות תשובה, והתשובות מנסות להפריד בין השואה "שלהן" ובין השואה המוכרזת כיום פעם בשנה, בצפירה, ובטקסי בית ספר עם בריסטולים שחורים ודקלומים של גפרורים שלא כבו.

אמיר גוּטפרוינד הוא יליד חיפה, 1963, זהו ספרו הראשון הרואה אור.