שיבתו של הקול הגולה

חמשת השלבים בשיבתו של הקול הגולה: הראשון, שנות ה-20´ עד שנות ה-60´ –שילובים והטמעות של מזרח ומערב, ניסיון לייצר את הישראליות כחיבור של ´רוסי ובדואי´ תוך דילוג על המזרח; השני, שנות ה-70´ – פריצת הקול המזרחי מפרברי תל-אביב באמצעות מוזיקת הקסטות, המוזיקה המאופיינת כ´מזרחית´, מתווכת באמצעות הצבע הים תיכוני; השלישי, שנות ה 80- ´ – ייצוב, הטמעה, יצירת איזון תרבותי, יצירתי וממסדי חדש, הצבע המוזיקאלי המתווך הוא המזרח הרחוק; הרביעי, שנות ה-90´ – מוזיקת הרוק: משולי הארץ פורץ קול מזרחי עירום, בעל סממן אוניברסאלי, בלתי תלוי בדרך כלל במורשתו, אך משלב פרגמנטים של זהות מזרחית מקומית או קהילתית; ולבסוף החמישי, שנות האלפיים – התנועה הכפולה של פריצת מוזיקת הפיוט והמוזיקה הליטורגית מבית הכנסת החוצה, הקופסא השחורה של זיכרון יהודי-ערבי, והליכי הספיריטואליזציה של מוזיקה על ידי מוזיקאים צעירים בעיקר ממוצא מזרחי, ובעקבות כך המרצת אמני רוק ופופ להתקרב אל הפיוט ולשלב אותו בעשייתם המוזיקאלית.