שירי בריכה

לְכָל בְּרֵכָה

קוֹדִים מִשֶּׁלָּהּ

וְכָל אַחַת

תַּבְנִית נוֹף הֻלַּדְתָּהּ

וְכָךְ בִּירוּשָׁלַיִם אִם תֶּחֱצִי לָהֶם בְּטָעוּת אֶת הַקַּו

יָגִיבוּ בַּקְּטַנָּה מִתַּחַת לַמַּיִם, עַד שֶׁיִּכְאַב

וּבְתֵל אָבִיב מִיָּד חוֹלְקִים בְּנִימוּס אֶת הַמֶּרְחָב הַמְּשֻׁתָּף

בִּמְנוֹד רֹאשׁ מְיֻחָד:

"נִשְׂחֶה צַד-צַד"

מחרוזת שירי הבריכה של שירלי אברמי עשויה חרוזים חרוזים. נקיים מאד. אדוות קטנות של החיים שקרניים שבורות של מציאות מרצדות על פניהן. ילדות בטרם בּשְלוּת וזקנים מעט נבולים, איטיים ואדיבים, מהירים ונרקיסים, זוגיוּת ונרגנות שוחים אל הקצה השני רק כדי להסתובב ולשוב בחזרה וחוזר חלילה. והיא אוהבת את המסלול האיטי.

לשירלי אברמי עיניים של משוררת ומילים של ציירת. בין העיר המהבילה למים הרוגעים ובין עיר הקודש לעיר החופש היא מספרת סיפור דק ועדין על חיבורים והגירה. היא מביטה באלה שבאו להביט, מקשיבה לשברי דברים של אחרים ומשוחחת איתם ״בַּלֵּב, [ו]קְצָת בְּזָדוֹן״. בעדינות כשל נגיעת מכחול גם רומזת למציאויות אחרות שמחוץ למים ואין בהן מציל.

אל הבריכה של אברמי אפשר לקפוץ ראש פתאום ובבת אחת, או לטפס מטה בסולם אט אט. ורצוי גם וגם. כי הבריכה שלה ״היא מיקרוקוסמוס״ של יחסים ומציאויות, אינטראקציה גלויה וארוטיקה רמוזה. ספר קיץ לכל עונות השנה. כי ״הַכְלוֹר הוּא [הרי] אוֹתוֹ הַכְלוֹר״ לא?!

אברהם (אברום) בורג