שלא תגידי שלא אמרתי לך

תסתכלי איך את נראית - כמו ילדת רחוב.
איפה גדלת, תגידי לי, ביער?
כל מה שעושים למענם זה לא מספיק.
מחמש אני על הרגלים, לא נחתי אפילו רגע.
מה אני רוצה בסך הכל? רק קצת נחת.
שאני כבר אראה אתכם מסודרים.
אם יש ``אמא יהודייה`` כמו שלנו - וכל הסיכויים שיש לכם אחת כזאת - אז משפטים כמו אלה בטח נשמעים לכם מוכרים. למחברות הספר, רותי יצחקי ותמר לשם, המשפטים האלה מצלצלים באוזניים עד היום, בשעה שהן עצמן כבר אמהות לילדים גדולים. בהקדמה לספר הן אומרות - בתדהמה משועשעת, ועם הרבה אהבה - ``הדבר הזה שנקרא אמא יהודייה אין לו שום הגבלת גיל``. ועושה רושם שגם אבנר כץ, שעיטר את הספר בציורים מלאי הומור וחיבה, די מסכים עם הקביעה הזאת. אחרי הכל, גם הוא יודע שאם הוא הגיע למשהו בחיים, זה בגלל שמישהו טרח בשביל זה: הרי גם הוא לא גדל ביער.
אם יש ספר שאפשר לומר עליו שהוא באמת מצחיק עד דמעות - זה הספר הזה. ושלא תגידו שלא אמרנו לכם.