שני ילדים וספר

סוף היום

עוֹד סוֹף שֶׁל יוֹם,

זְמַן לְרוֹקֵן,

לְהוֹצִיא קֻפְסַת־אֹכֶל מֵהַתִּיק.

בַּקְבּוּק מְלֻכְלָךְ, צִיּוּר מְקֻמָּט,

וְאֶת כָּל מָה שֶׁרַע וּמֵעִיק.

שְׁאֵרִית שֶׁל כָּרִיךְ, רֶגַע מֵבִיךְ,

חֲתִיכוֹת שֶׁל שִׂיחָה לֹא מֻצְלַחַת.

סְוֶטְשֶׁרְט עִם בֹּץ, אַשְׁמָה וְעֶלְבּוֹן,

כַּדּוּרִים שֶׁשָּׁכַחְתִּי לָקַחַת.

לָשִׂים בַּכִּיּוֹר, בַּכְּבִיסָה, עַל הַשֻּׁלְחָן,

הַכֹּל פָּתוּחַ אֲבָל מְאֻחָר.

לִנְשֹׁם רָדוּד,

לַחְזֹר מֵאִבּוּד,

לְנַסּוֹת מֵחָדָשׁ מָחָר.