דף הבית > שפה ספוגה סופה
שפה ספוגה סופה
תקציר
שירתו המורכּבת והחידתית של אופיר קורן בספרו "שפה ספוגה סופה" אינה קלה לעיכול ולעִתים מֻקְשָׁה, אך משתלמת מאוד לקריאה, כי הקורא יוצא נשכּר ונחשף אל דרך שירה אחרת ולשפה פרטית של דובר עמוק. יותר מכולם הזכירה לי שירתו של קורן את השפה המִצלולית הדחוסה האישית-חברתית של המשורר אנדד אלדן, אבל גם את הסתימוּת החלומית הקסומה בשירת יאיר הורביץ, שיש בה יסוד נאיבי-יַלדי, ועל כל אלה גם את שירת האינטלקט האזוטרי של עמוס אדלהייט המשלבת נופים קונקרטיים עם נופים מופשטים. רוצה לומר, קורן מיטיב לממֵש בשירתו את קביעתו של אבי השירה של המודרניזם העילי עזרא פאונד: "שירה היא לשון טעונת משמעות עד קצה גבול אפשרויותיה".
ובכל זאת ודַאי תשאלו שאלה בעייתית – על מה השירים? התשובה היא על הכול. מישיבת ממשלה מנומנמת, דרך תחושה קלילה של אבקת סוכר ועד פתחי קרקס דווקא בקבוצת שירי אסון או דיסטופיה הפותחת את הספר; או שיר יפה כמו "ענקונת" על ילדה-אישה, או "סניף", "חתיכה", בעיניי קורן כותב יפה ומקורי על זוגיות, או שיר כמו "אָר דֶקוֹ", לדידי על דברים שבינו לבינה, או שיר כמו "המעגל הפנימי" שיש בו כבאחרים משירי השער הרביעי של הספר יסודות של מדע בדיוני. בשנֵי השערים העוקבים ניתן להבחין בתהיות על יחיד וחברה, מציאות ופנטסיה, ובאחרון – התבוננות במלאכת הכתיבה. זאת רק קריאת כיוון שלי, כי שירה נכתבת על הַכּול בַּכּול מִכּול ואין לה גבולות, אחרת היא איננה שירה טובה לדידו של קורן. מה שחשוב הוא כשאתם קוראים את השירים הללו תשאירו ראש פתוח ותהיו חדי חושים, כי ההנחה הבסיסית שלהם היא שהדברים אינם כפי שהם נראים, או אז תַּרשו לעצמכם להיות מופתעים. הנה השיר "ענקונֶת":
"נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. הָרַגְלַיִם מַגִּיעוֹת/ לַדְּוָשׁוֹת. הַקַּסְדָּה סְדוּקָה מִלְּפָנִים/ וּמֵאָחוֹר לְסַנֵּן בְּדִיּוּק מְרַבִּי עָדְפֵי דִּמְיוֹן./ גַּלְגַּלֵּי הָעֵזֶר מַכְנִיפִים. לְמַעְלָה אַתְּ עֲנָקֹנֶת/ מְדַבֶּרֶת פַּרְפָּרִית וּמַטִּיפָה צְבָעִים/ לְמַלֵּא צִנְצֶנֶת בְּדִמְעוֹת סֻכָּר קְרוּשׁוֹת./ עַל מִנְחַת בִּרְכִּי הַנְּעוּלָה/ אַתְּ יוֹדַעַת לְהַבְחִין בֵּין מִלִּים מְסַפְּרוֹת/ לְמִלִּים שֶׁמִּתְעַסְּקוֹת בְּעַצְמָן,/ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל יַחַד לֶחֶם שֶׁנֶּאֱפָה/ בִּדְמוּת צַלַּחַת. בּוֹאִי נֵלֵךְ וּבַדֶּרֶךְ/ הַרְאִי לִי אֵיזֶה חֵיק לְחַבֵּק/ וּמֵאֵיזֶה חֵיק לְהִתְרַחֵק".
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל
ובכל זאת ודַאי תשאלו שאלה בעייתית – על מה השירים? התשובה היא על הכול. מישיבת ממשלה מנומנמת, דרך תחושה קלילה של אבקת סוכר ועד פתחי קרקס דווקא בקבוצת שירי אסון או דיסטופיה הפותחת את הספר; או שיר יפה כמו "ענקונת" על ילדה-אישה, או "סניף", "חתיכה", בעיניי קורן כותב יפה ומקורי על זוגיות, או שיר כמו "אָר דֶקוֹ", לדידי על דברים שבינו לבינה, או שיר כמו "המעגל הפנימי" שיש בו כבאחרים משירי השער הרביעי של הספר יסודות של מדע בדיוני. בשנֵי השערים העוקבים ניתן להבחין בתהיות על יחיד וחברה, מציאות ופנטסיה, ובאחרון – התבוננות במלאכת הכתיבה. זאת רק קריאת כיוון שלי, כי שירה נכתבת על הַכּול בַּכּול מִכּול ואין לה גבולות, אחרת היא איננה שירה טובה לדידו של קורן. מה שחשוב הוא כשאתם קוראים את השירים הללו תשאירו ראש פתוח ותהיו חדי חושים, כי ההנחה הבסיסית שלהם היא שהדברים אינם כפי שהם נראים, או אז תַּרשו לעצמכם להיות מופתעים. הנה השיר "ענקונֶת":
"נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. הָרַגְלַיִם מַגִּיעוֹת/ לַדְּוָשׁוֹת. הַקַּסְדָּה סְדוּקָה מִלְּפָנִים/ וּמֵאָחוֹר לְסַנֵּן בְּדִיּוּק מְרַבִּי עָדְפֵי דִּמְיוֹן./ גַּלְגַּלֵּי הָעֵזֶר מַכְנִיפִים. לְמַעְלָה אַתְּ עֲנָקֹנֶת/ מְדַבֶּרֶת פַּרְפָּרִית וּמַטִּיפָה צְבָעִים/ לְמַלֵּא צִנְצֶנֶת בְּדִמְעוֹת סֻכָּר קְרוּשׁוֹת./ עַל מִנְחַת בִּרְכִּי הַנְּעוּלָה/ אַתְּ יוֹדַעַת לְהַבְחִין בֵּין מִלִּים מְסַפְּרוֹת/ לְמִלִּים שֶׁמִּתְעַסְּקוֹת בְּעַצְמָן,/ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל יַחַד לֶחֶם שֶׁנֶּאֱפָה/ בִּדְמוּת צַלַּחַת. בּוֹאִי נֵלֵךְ וּבַדֶּרֶךְ/ הַרְאִי לִי אֵיזֶה חֵיק לְחַבֵּק/ וּמֵאֵיזֶה חֵיק לְהִתְרַחֵק".
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל
0 ביקורות
