תלמידי האתמול, תלמידי המחר

תלמידי האתמול, תלמידי המחר, המוגש לקורא בשני כרכים, סוקר מאה שנים של רפורמות במערכות חינוך בעולם ובישראל. המניע לחיפוש מתמיד אחר שינויים במתודות ההוראה והלמידה נעוץ בפער שבין הציפיות ממערכות אלה לבין היכולת להגשימן.

גל הרפורמות הראשון, המכונה "פרוגרסיבי", התפשט בעולם לאחר מלחמת העולם הראשונה וביקש להעמיד את התלמיד במרכז תכנון הלמידה, בין היתר, כדי לתת מענה למגוון הצרכים והכישורים של תלמידים במציאות של הגירה גוברת.

הגל השני התעלם ממתודה זו, שהתקיימה כשישים שנה, ואימץ עקרונות חדשים הלקוחים מעולם של שוק תחרותי ובהם: סטנדרטים חינוכיים אחידים תוך מיקוד המאמצים בתפוקות ובהישגים לימודיים מדידים גם במחיר של פגיעה בשכבות החלשות ועידוד השימוש בהון פרטי.

בפתח המאה העשרים ואחת יצא לדרכו גל הרפורמות השלישי, המבקש להתאים את מתודות ההוראה והלמידה לעולם המחר. רפורמה זו נסוגה מאחידות תוכנית הלימודים, ומטפחת מיומנויות כגון: חשיבה ביקורתית, סקרנות ויצירתיות, שיתופי פעולה בין לומדים, טיפוח הלימוד העצמי ויכולתו של התלמיד להפיק ידע ולעבדו.

בכרך א' נסקרים גלי הרפורמות בארצות הברית, באנגליה, בקנדה, ביפן, בסינגפור, בהונג קונג, באוסטרליה ובפינלנד. כרך ב' מוקדש למערכת החינוך של ישראל.

פרופ' עמי וולנסקי, מחברם של ספרים ומאמרים רבים על מדיניות חינוך והשכלה גבוהה, לימד 30 שנה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, משמש כחבר סגל בבית הספר למנהיגות של קרן מנדל.

עבודתו המחקרית מתמקדת ברפורמות שהניעו את מערכת החינוך לשינוי. לצד פעילותו האקדמית מילא תפקידים בשדה החינוך. במשרד החינוך הקים וניהל את השירותים החינוכיים לנוער מנותק, היה ראש ענף התכנון של המשרד, שימש כיועץ לנושא השכלה גבוהה לארבעה שרי חינוך, והיה המדען הראשי של מערכת החינוך.