תלתלים

דַּפְנָה חַיְימוֹבִיץ´ חוֹזֶרֶת אֵלֵינוּ עִם סֵפֶר חֲמִישִׁי לִילָדִים. בַּסֵּפֶר יֵשׁ שִׁירִים עַל: גַּמָּד וְעוֹד גַּמָּד, עֲנָנִים מְצוּנָּנִים, חֲתוּלִים בַּדֶּרֶךְ, נְשִׁיקַת חֲלוֹם וְעוֹד...אֶתְקַפֵּל בְּתוֹךְ עַצְמִיכְּמוֹ שַׁבְּלוּל.אֶזְחַל וַאֲיַלֵּל לִיכְּמוֹ חָתוּל.אִמָּא תִּשְׁאַל:אֵיפֹה שָׁאוּל?וְתַגִּיד:יֵשׁ פֹּה שַׁבְּלוּל...אַבָּא יַגִּיד:לֹא, יֵשׁ פֹּה חָתוּל.אֵיזֶה בִּלְבּוּל!בחדר שבו דפנה כותבת מביטות בה יותר ממאה בובות תאטרון: מעל הראש - משפחות של ארנבים לבנים ושל ליצנים עם אף אדום, מאחורי הגב - אדונים עם כובעים וגברות מגונדרות, ומכל הצדדים מחיכות אליה בובות של חיות פרוה ושל ילדים מכל העולם.