תמונה עם קרן שמש אחרונה

"אני משגרת מילים, ואלה לא תגענה. אלייך. האם זו דרך העולם?"
בין צללי המעברה לאור הפרדסים, בין בגדאד לגן יבנה, נשזר זיכרון שברירי – אישי וקולקטיבי. "תמונה עם קרן שמש אחרונה" הוא מסע פיוטי של שולמית טאקו-חוצן בעקבות ילדות שנדחקה לשוליים, שפה שנשכחה, והורים שנתלשו מתרבותם.
הספר נע בין פרגמנטים תיעודיים לשירה לירית, ובונה דיוקן נדיר של דור שתרבותו נשברה וחייו נקטעו וקמו בארץ מחדש.
זה ספרה השני של שולמית טאקו-חוצן. "תקוות המנגו", ספרה הראשון, יצא בספרי 'עתון 77' 2025.

שפת אם
כְּשֶׁשָּׁכַב אָבִי אֶת חָלְיוֹ
אֲשֶׁר לֹא קָם מִמֶּנּוּ
בִּקֵּשׁ סִפְרֵי שִׁירָה עַרְבִית.
נָקַב בִּשְׁמוֹת מְשׁוֹרְרִים
לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמָם מִיָּמַי.
שְׂפַת אִמִּי וְאָבִי עַרְבִית
דִּבַּרְתִּי בָּהּ עַד גִּיל חָמֵשׁ
וּמֵאָז נִשְׁתַּכְּחָה
כְּדֶרֶךְ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין כְּדַאי לִזְכֹּר.

אֲחוֹתִי שָׁאֲלָה שְׁנֵי סִפְרֵי שִׁירָה עַרְבִית
מֵהַסִּפְרִיָּה הַלְּאֻמִּית
רְפָאֵל, אָבִי, פָּנָיו אוֹר, קָרָא בִּשְׁקִיקָה
וּבְהַטְעָמָה וּבְאַהֲבָה.
הִתְעַנֵּג עַל שְׂפַת יַלְדוּתוֹ וּנְעוּרָיו וּבַחֲרוּתוֹ.

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי וְלֹא שָׁאַלְתִּי.
וּבַתִּיכוֹן לָמַדְתִּי צָרְפָתִית.