תשובה לאיוב

הספר תשובה לאיוב (1952) מאת קרל גוסטב יונג (1875-1961) מציע לקורא טקסט מורכב שמאפשר להתוודע לעושר הרוחני והדתי של המחבר. זו יצירה מאוחרת יחסית של יונג, לאחר שבשנות השבעים לחייו כבר ביסס את עצמו כבעל אסכולה עצמאית וחוקר דתות. במסה חריפה זו הוא בא ליישב שני חשבונות שנותרו פתוחים מבחינתו: זה עם האב הביולוגי, שהתמודד עמו מאז ילדותו, ודרכו עם הכנסייה הפרוטסטנטית והתיאולוגיה שלה; וזה עם האב הרוחני – פרויד, ודרכו גם עם היהדות.

תשובה לאיוב פורסם שנים אחדות לאחר מלחמת העולם השנייה על זוועותיה ומוראותיה. זמן קצר לאחר השואה ולאחר הפצצת הירושימה הוא פנה להתמודד במרחב תיאולוגי עם בעיות קיום ומוסר שמעסיקות ויוסיפו להעסיק שורה שלמה של הוגים, יהודים ונוצרים כאחד. מתוך גישה פסיכולוגית עקיבה יונג מציב בסימן שאלה את חירותו של האל, שהרי הידיעה (או המודעות) היא בבחינת תנאי הכרחי של החירות. אל משולל ידיעה, אל שעוצמת כוחו הכול-יכול שולטת בו, הוא יצור נחות המשועבד לכוחות פנימיים וחיצוניים שאין לו שליטה עליהם. העימות בינו ובין איוב, כלומר בינו ובין היצור האנושי הנחות והסובל, אך בו בזמן גם בעל התודעה, משקף לראשונה עבור אלוהי המקרא את נחיתותו ומאלץ אותו לחרוג מתוך טבעו, להשתנות.

ניתוח פסיכולוגי זה של הביוגרפיה האלוהית מתמקד בשני היבטים, ואלה מרכיבים את רוב החיבור: חשיפתו של יסוד הרוע בתוך האלוהות וחשיפת היסוד הנשי. פולחן האל המושלם והכול-יכול נעשה בתוך כך למייצגה של גבריות עיוורת ואטומה, שאין בידה להכיל את היסודות הללו. מלבד הבעיה של ראיית האל ככול-יכול, יונג מערער גם על התפיסה בדבר טובו המוחלט של האל – הוא מציב מולה תפיסה של כוליות ושלמות שמחייבת את הכללתו של הרוע כחלק מהאלוהות.

לספר מצורפת הקדמה על שאלת הרוע בעיני יונג, מאת ד"ר יוסף שורץ מהמכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב.