2025

2000. אני בבית של ההורים שלי ביפו. החופש הגדול מתחיל. אין לי חברים בכלל, כל היום אני מול המחשב, שומע מוזיקה ומשחק. לפעמים אני רואה שם בחורות עירומות. אני לא רוצה לחזור לבית הספר, ולמען האמת לא חסר לי שום דבר. אפשר לומר שיש לי מזל. אפשר לומר שטוב לי. אי אפשר לומר שאני מחובר למציאות. הילדים שם רק מתעללים בי ואף אחד לא יודע. 

עשרים וחמש שנה כתובות כעשרים וחמישה פרקי יומן קצרים. פרק לכל שנה. וכל פרק חורך בבשר החי.

הנפש הנועזת, הפרושה על הדף, כתובה בעוצמה ובכאב שאין להם שיעור. והיא מספרת לנו, בד בבד, על אבולציה של אמן. 

חן מירנדה ניסים, 36, גדל ביפו ומתגורר בתל באביב, לומד קולנוע, בוגר מחלקת הכתיבה של בית ספר מנשר.