אל תעשי גלים

חברוֹת הָיָה דְּבַשׁ טוֹב וְהֶחֱלַקְנוּ עַל גְּדוֹת הַזְּמַן

וּלְרֶגַע

הַסֶּכֶר הִתְפּוֹגֵג וְרַק אַחַת בֵּינֵינוּ

נֶאֶנְחָה מִדֵּי פַּעַם

וְרָצִינוּ לִקְטֹף מִמֶּנָּה עֲלֵי סִרְפָּד. בספר ”(אל) תעשי גלים” מזמינה אותנו המשוררת להחליק על גדות הזמן, לעתים הרוגע ולעתים הסוער. חלק מהשירים מתמודדים עם רגעי חיים שחלפו ממקום של השלמה שקטה: ”לֹא נַעֲלֶה עוֹד בְּשַׁבָּת/ לִסְטֵלָה מֵָארִיס/ בְּמַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן/ מֵרְחוֹב הַגֶּפֶן”. אחרים מצליחים לשחזר פרקים מן העבר ולהכניס אותנו לתוך מסכת ביוגרפית שלמה של מקומות, דמויות ואירועים של מי שמעידה על עצמה בכנות וידויית: ”וַאֲנִי חָזַרְתִּי לִהְיוֹת/ לֵאָה מֵהָעִיר הַתַּחְתִּית/ שֶׁל גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחַ/ מְיֻבָּשִׁים בַּשֶּׁמֶשׁ”.

שירי הספר ניחנים במבט מדויק ובסנסואליות אמינה. יש בהם שעוסקים במערכות יחסים טעונות בין בני זוג (’בדרך’) ויש שמשרטטים את סבך היחסים שבין מורה לתלמידים (’קשת’, ’רשומון של מורה’). המשוררת משרטטת בגעגוע את דיוקנאות הוריה ומתמודדת בנחישות עם מקומה בגנאלוגיה המשפחתית: ”אֲנִי שׁוֹטֶפֶת זִכְרוֹנוֹת/ מִבָּנַי עַתִּירֵי הַכְּאֵב,/ מַתִּיזָה מַיִם זַכִּים/ עַל נְכָדַי הָרַכִּים”. זהו ספר שבו ניסיון של חיים שלמים נפגש עם אהבת האמנות והשירה לפירואט מלא חיים. רפי וייכרט