גבולות ההרתעה

בליל ה-14 במאי 1967 החלה מצרים במפתיע להעביר כוחות צבא גדולים לקדמת סיני, עובדה שהעמידה את ישראל בפני איום ביטחוני חמור ביותר. ההנהגה הביטחונית בראשות לוי אשכול ויצחק רבין הבינה שהאסטרטגיה של שימור ההרתעה באמצעות מדיניות תגמול אקטיבית לא עמדה במבחן. ב-23 במאי 1967 נטל הרמטכ"ל רבין על עצמו אחריות אישית לאירועים ואמר לסגנו עזר ויצמן: "אני סיבכתי את מדינת ישראל בגלל טעויות שעשיתי לפני המלחמה". על אילו טעויות דיבר רבין? האם רבין לא החמיר עם עצמו יתר על המידה? מה היה חלקו של ראש הממשלה ושר הביטחון במצב החדש שנוצר? האם ההנהגה בישראל הייתה "שבויה" בנורמות ודרכי פעולה שעוצבו עוד בתקופת בן גוריון?ספרו של אביחי כהן, גבולות ההרתעה, מבקש לתת מענה על שאלות אלה ורבות אחרות. כהן, אשר מציג בפני הקוראים מחקר חדשני ומרתק על אודות מדיניות הביטחון והתגמול הישראלית בעשור השני לקיומה, מסתמך בעיקר על מקורות ראשוניים וסוקר באופן קולח ומרתק את הנושא. מחקרו של כהן עוקב באופן שיטתי אחר פעולות התגמול העיקריות באותה תקופה, הן מההיבט המבצעי והן מההיבט המדיני, כל זאת תוך כדי התייחסות ליחסים המורכבים בין הדרג המדיני והצבאי באותה תקופה. ניתוחן של סוגיות אלה, אשר נבחנות בדגש על הקשר בינן לבין ההתפתחויות שהובילו למלחמת 1967, שופכות אור על שאלת המחקר המרכזית המוצגת בספר: הקשר בין מדיניות הביטחון השוטף באותה תקופה, תהליך ההסלמה והאירועים שהובילו בסופו של דבר למלחמת 1967.