החינוך הקיבוצי

מראשית דרכו היה החינוך הקיבוצי בית יוצר לחינוך אלטרנטיבי במערכת ניהולית מורכבת הכוללת גני ילדים, בתי ספר, חינוך בלתי פורמלי, תנועות נוער ואף מכללות אקדמיות להכשרת מורים )״סמינר הקיבוצים״ ו״אורנים״(. מוסדות אלה מתאפיינים בגישה הוליסטית, בין־תחומית וביקורתית, בלמידה התנסותית ומשמעותית, חינוך קהילתי בחברת הילדים, הערכה מעצבת, חינוך בטבע וקיימות סביבתית. מערכת זו היא תופעה ישראלית ייחודית. אסופת המאמרים שלפניכם בוחנת את התופעה הזו בביקורתיות מנקודות מבט שונות ובמתודות מחקריות מגוונות. היא מבקשת לענות על השאלות המהותיות באשר לכוחות שהולידו את החינוך הקיבוצי, לחומרים שהוא עשוי מהם, לתמורות שחלו בו במהלך השנים, למאפייניו בהווה, לחוזקותיו ולחולשותיו. לצד סוגיות אלה ספר זה מביט אל העתיד. בימים מאתגרים אלה של משברים אקולוגיים, חברתיים, דמוקרטיים ובריאותיים, הספר מציע שיח חינוכי עתיר חידושים חינוכיים ודיאלוגים מעצימים, אשר יכולים לתת מענים רבי־משמעות ומפרים לקהילות האלטרנטיביות המבקשות חינוך אחר לילדיהן, חינוך הומני ואיכותי. הספר פונה אל אנשי ונשות חינוך, חוקרי התרבות הישראלית ועיצובה, אל כל המתעניינים בחינוך ואל מבקשי תיקון עולם מכל המגזרים.