הטלוויזיה שאחרי

לאורך שנים נתפסה הטלוויזיה, הן בעולם הרחב והן בישראל, כמדיום נחות ואסקפיסטי המספק בידור קל שמטרתו המרכזית להשכיח מהצופים והצופות את המציאות הקשה אשר בה הם חיים. אולם בשנים האחרונות ניתן לראות שינוי מהותי בגישה זו, שכן הטלוויזיה העולמית (בראשה הטלוויזיה האמריקאית והבריטית) מתחילה להיתפס כמדיום שיכול להציע יצירות אמנות מורכבות לא פחות מאשר "אחיה הגדול" – הקולנוע.התפיסה אשר לפיה סדרות דרמה טלוויזיוניות יכולות להיתפס כיצירות אמנות הגיעה גם לישראל, אשר בשנים האחרונות זוכה לראות פריחה מרשימה, הן באיכות והן בכמות, של יצירות דרמה אשר מעזות לגעת בנושאים רגישים ולטפל בהם באופנים מורכבים שכמותם לא נראו בעבר. עדות לפריחה זו ניתן למצוא בעניין הרב שמגלים בה גם בעולם הרחב, כמו למשל על ידי רכישת פורמטים וסדרות ישראליות.ספרו של איתי חרל"פ מציע לראשונה מבט רציני בדרמה הישראלית בטלוויזיה, כל זאת באמצעות קריאה טקסטואלית מעמיקה בשלוש דרמות מרכזיות וזוכות בפרסים: "בטיפול", "נבלות" ו"פרשת השבוע". מכיוון שלא ניתן לנתק את התכנים בדרמה הטלוויזיונית מהמציאות הישראלית ומהתפתחות הטלוויזיה בישראל, הספר בוחן למעשה את הצומת שבו נפגשים שלושה מהלכים מרכזיים בתרבות הישראלית: צמיחתם (ופריחתם) של שיח הטראומה והקורבנות, חדירתו של השיח הפוסט-ציוני לתרבות הפופולרית ותחילתה של תקופה חדשה בתרבות הטלוויזיה בישראל. מטרותיו של ספר זה לבחון את ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים שאִפשרו את צמיחתן של דרמות אלה, להציג את הבחירות האמנותיות שדרכן דרמות אלה מתייחסות למהלכים תרבותיים מרכזיים בחברה הישראלית, ותוך כדי כך לשאול מה מייחד דרמות אלו, כיצירות אמנות טלוויזיוניות, ממופעים תרבותיים אחרים בחברה הישראלית שעוסקים בתמות דומות.