הקשרי אמנות
תקציר
החיבור 'הקשרי אמנות' מוקדש לדיון ביחסים המורכבים המתנהלים בין האמנות, על תחומיה השונים, לבין החברה, הפוליטיקה, התרבות והתקשורת בעידן המודרני. כותרת המשנה: 'אוטונומיית האמנות בעידן התערערותה החברתית', מבליעה שני היבטים של האמנות, המקיימים ביניהם יחסים דיאלקטיים בעלי־משמעות היסטורית ורעיונית: האחד, מתייחס למידת האוטונומיה של האמנות מול השפעות חיצוניות. האחר, עוסק בסוגיית התערערותה של אותה אוטונומיה בשל ההשפעות החוץ־אמנותיות ההולכות וגוברות בעידן המודרני.
בעיקרו של דבר הייתה האמנות מעוגנת, מאז ומעולם, בהקשרים חוץ־אמנותיים, החל מהפולחן הדתי וכלה בהקשרים כלכליים־חברתיים. יחד עם זאת, בעידן הפרה־מודרני לא היוותה 'האוטונומיה של האמנות' קטגוריה של ממש בתחום העיון על אודות האמנות — היא התקיימה ללא המשגה מובהקת. שאלת מידת עצמאותה של האמנות, והימנעותה מהשפעות חוץ־אמנותיות, התעוררה רק בשלהי המאה ה־18, בפְרֹשׂ העידן המודרני. הסיסמה: 'האמנות היא תכלית עצמה', ומאוחר יותר: 'אמנות לשם אמנות', ביטאו את היומרה לאוטונומיה ברורה של היצירה האמנותית, לכפיפותה להגיון הקומפוזיטורי הפנימי שלה ולכלליה האימננטיים. אלא שאותו עידן עצמו הוא שהצמיח את הגורמים המבניים שהביאו להתערערותה של 'האוטונומיה האמנותית'.
בחיבורו בוחן משה צוקרמן היבטים שונים של היחסים הדיאלקטיים המתקיימים בין אידיאל של 'אוטונומיית האמנות' לבין הגורמים החוץ־אמנותיים הפולשים לתוככי ספֵרת האמנות מסיבות חברתיות אובייקטיביות אך גם בשל השינוי שהתחולל בשיח אודות האמנות עצמו, שעבר במהלך המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21 תמורות וטלטלות רבות.
משה צוקרמן הוא פרופ' אמריטוס במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, באוניברסיטת תל אביב.
מחקריו הרבים, הכוללים עשרות ספרים ומאות מאמרים, מקיפים נושאים החל מפילוסופיה והיסטוריה וכלה במוסיקה ובאמנות.
מספריו בעברית:
היסטוריונים והמהפכה הצרפתית (1990).
שואה בחדר האטום: ה'שואה' בעיתונות הישראלית במלחמת המפרץ (1993).
מוזיקה ומה שמסביב לה (1994).
פרקים בסוציולוגיה של האמנות (1996).
חרושת הישראליות: מיתוסים ואידיאולוגיה בחברה מסוכסכת (2001).
חפצון האדם — מכתמים על חברה, פוליטיקה ותרבות (2003)
חושבים גרמניה (בשיתוף עם משה צימרמן) (2022)
