נווה תרצה

מה עושים כשאסירה השפוטה למאסר עולם נישאת לאסיר
עולם והם רוצים להביא לעולם ילד?
איך אפשר לגלות אמפתיה כלפי אסירים ואסירות שרצחו,
אנסו, עשקו והתעללו? והאם בכלל צריך לעזור להם?
כיצד מענישים אסירה שעברה עבירת משמעת, אך היא
מגדלת את תינוקה איתה בכלא?
מה עושה מפקדת כלא כשהיא מגלה שהאישה שדקרה את
בתה החיילת, הגיעה לבית הסוהר?
איך מתמודדים עם אסירה שהשתחררה ומוכנה לעשות הכול
כדי לחזור לכלא?
היכן כולאים אסירה טרנסג'נדרית שלא השלימה את המהלך
של התאמה מגדרית? בכלא נשים? בכלא גברים?

שלושים וחמש שנה שירתה גנ"מ שרה פרידמן בשירות
בתי הסוהר, מהן חמש־עשרה בנווה תרצה. כמפקדת כלא
הנשים היחיד בארץ היא נאלצה להתמודד יום־יום עם
דילמות קשות שייחודיות אך ורק לטיפול באסירות.
מתוך ההתמודדות הזו הלכה והתגבשה בה התפיסה
לגבי האופן בו אמורות החברה והמדינה לפעול בכל הנוגע
לכליאת נשים ולשיקומן. הספר הזה מציג את תפיסת העולם של פרידמן, את
התובנות ואת דרכי הפעולה הרצויות, באמצעות דוגמאות וסיפורים מרתקים
שמסכמים עשרות שנות פעילות ופותחים צוהר לעולם שרובנו מעדיף לא לראות.