עננים מוכי זוהר

לֵב שֶׁנִּגְדָּע בְּעוֹדוֹ בְּאִבּוֹ לאֹ מִזְדַּקֵּן,
תָּמִיד עַל גָּדָה אַחַת תַּעֲמֹד אַהֲבָתוֹ
עַל הַשְּׁנִיָּה – אֲהוּבָהּ שֶׁנָּטַשׁ אֶת הַקֵּן.

הַקֵּן שֶׁהֵקִימוּ יַחְדָּו לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת מֶתֶק סוֹדָם,
שְׁמוּרִים בּוֹ זִיעַ הַשְּׁרִיר הַסָּמוּי
פְּלוּמַת הַשֵּׂעָר הַזָּהֹב סָמוּר עַל הַזְּרוֹעַ
הלֶֹם הַדָּם.

הֵם חַיִּים יוֹם־יוֹם בִּמְסִירוּת אֱמֶת
כְּאִלּוּ הוּא אַף פַּעַם, אַף פַּעַם לֹא מֵת.

שושי שמיר היא משוררת, סופרת, אמנית, מספרת סיפורים, מתרגמת ועורכת ספרות, שירה וטקסטים אקדמיים.