פרידה קאלו ואני שירים אחרים

ליהי מינצקר, בספר הביכורים שלה "פרידה ואני ושירים אחרים" מפגינה כישרון שירי בשני אופנים: הן הרחבה חד-תמטית מחד גיסא, והן רב-גוניות שירית מאידך גיסא. החלק הראשון של הספר בנוי כולו מחזור העושה שימוש בדמותה האגדתית והמרשימה של הציירת המקסיקנית פרידה קאלו האנדרוגינית. אלא מאי, לא על קאלו כותבת לנו מינצקר שירים, אלא את עצמה היא כותבת כאן דרך קאלו. חייה של קאלו וציוריה הם סוג של קולב להעברת התחושות הפנימיות של הדוברת עצמה בשירי מינצקר, פעמים רבות תוך דיאלוג פנימי, מעין שקלא וטריא של הדוברת עצמה עם עצמה תוך שימוש בקולות אחרים באמצעות פסבדו ציטוט במירכאות.

בחלק השני קיימים שירים אישיים ביותר וגם שירים חברתיים הפזורים במִנעד רחב ובאופן ספורדי והיא מראה לנו שהיא יודעת לשורר היטב גם בתחום השיר הבודד מִשיר אֵבֶל אישי ועד שיר מחאה, תוך שהיא עושה שוב שימוש בדמויות פה ושם מן התרבות הגבוהה או הפופולרית, כמו ג'ון לנון למשל, כדי להעביר תחושות אישיות ביותר שלה שאין להן שמות ואין להן מילים, שהרי שירת אמת היא שפה פרטית ואותה כותבת מינצקר לעילא, וגם כאן יהא מקום לדיאלוג האישי ולקולו של האלטר אגו, האני האחר, באמצעות ציטוט המושם במירכאות.