צליל של אנושיות

בנובמבר 1944, חודשים ספורים לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, ובעת שמהעיר ורשה שוקקת התרבות נותרו עיי חורבות עשנים, מתרחש מפגש אקראי, דרמתי ויוצא דופן, בין שני אנשים: האחד קצין אס-אס גרמני והאחר יהודי פולני מפוחד וגווע מרעב. המקום, בניין נטוש בוורשה, שהוורמאכט הפך אותו למפקדתו. שם מוצא הקצין הגרמני וילם הוזנפלד את מי שמתברר כפסנתרן פולני ידוע, ולדיסלב שפילמן, שמתחבא בעליית הגג, ומשוכנע שסופו קרוב מתמיד. אלא שלמרבה ההפתעה לא מסגיר קצין האס-אס את המוזיקאי היהודי, ואף מספק לו במשך שבועות רבים מזון, ובכך מבטיח את הישרדותו.קרוב לוודאי שסיפורו יוצא הדופן של הקצין הנאצי היה נותר עלום אלמלא סצנה אחת בסרטו עטור הפרסים של רומן פולנסקי - "הפסנתרן". אלא שככל שחלפו השנים התברר שהוזנפלד, מורה במקצועו האזרחי, הציל ממוות בטוח לא רק את שיפלמן אלא אזרחים פולנים רבים וביניהם גם יהודים. ככל הנראה בזכותו ניצלו חייהם של למעלה מ-60 בני אדם. במובנים מסוימים היה הוזנפלד מציל וקורבן כאחד, שכן הוא לא שרד את המלחמה, אלא מצא את מותו בשבי הסובייטי, מבלי שזכה לראות שוב את משפחתו.הביוגרפיה שלפנינו מתמקדת בסיפור חייו יוצא הדופן של איש זה, ומתארת אומץ לב לצד סתירות וגורלות אכזריים, וסופו בטרגדיה עמוקה. הספר מדגים כיצד אפשר היה לשמור על המצפון האנושי, ולפעול בשמו גם בנסיבות הברבריות ביותר. הוזנפלד זכה להכרה מאוחרת על פועלו כשרשות הזיכרון לשואה "יד ושם" העניקה לו בשנת 2008 את התואר "חסיד אומות העולם", וכך נמנה עם אנשים יוצאי דופן. המורה שהיה לקצין, שהה במשך כל שנות המלחמה בפולין, ותיעד בעצמו את פשעי הנאצים במלחמת העולם השנייה באופן מקיף וכֵּן, תוך שהוא שולח לאן-מארי, רעייתו הפציפיסטית, למעלה מ-800 מכתבים. בכך הפך למתעד של השגרה הרצחנית היום-יומית בוורשה הכבושה, של המרד היהודי בגטו ב-1943 ושל ההתקוממות בוורשה בשנת 1944.הסופר והעיתונאי הגרמני הרמן וינקה היטיב לתאר באמצעות תחקיר מקיף, שכלל עשרות ראיונות, מפגשים ומאות רבות של מסמכים - את הדילמה המוסרית שבפניה עמד מי שהיה חסיד נלהב של היטלר וגאה בחברותו במפלגה הנאצית, ומי שמאוחר יותר היה עד לזוועות ולפשעים שביצעו בני עמו וחבריו: "ברצח ההמוני של היהודים הפסדנו את המלחמה. הבאנו על עצמנו קללת נצח, ולעולם נישא אות קלון זה. איננו ראויים לחמלה ולרחמים. כולנו שותפים לאשמה".