שהילדה תדע

ביד אמן רגישה, נבונה וחומלת, טווה דבורה כץ את סיפור ילדותה והתבגרותה בקרב ניצולי שואה בשנות ה-50. צילו של עבר נורא מתהלך בבית, הילדה מנסה לפענחו. תוך כך נחשפת פנורמה אנושית עשירה ומכמירת לב. אף שתשתיתו של הסיפור כאובה, הוא רווי הומור נפלא. הקורא צוחק עם הדמויות ובוכה איתן ובעיקר אוהב אותן ומוקיר את מאמציהן לחיות. מומלץ בחום רב. - מירה מגן זוהי יצירה מרתקת, המספרת את סיפורו של הדור ששרד את השואה, שממנו נבנית המשפחה והחברה הישראלית. דבורה כץ, בת להורה ניצול שואה, כותבת מתוך אהבה גדולה להורים שאינם וחמלה לדמויות הכואבות בשכונה. היא מצליחה להעמיד דמויות אלו בתלת-מימד, רגע לפני שייעלמו בתהום הנשיה. כתיבתה מאופקת ומדוייקת, תיאוריה צבעוניים וחושניים ומלווים בהומור דק. דבורה כץ מימשה את הביטוי ´שהילדה תדע´, שניתן כסוג של ענישה, לכתיבה עשירה ומחיה זמן ומתים לספרות יפה. - חוה פנחס-כהן