אין לה מנוחה אפילו בקבר

דודו פלמה עושה דרך ארוכה ומרשימה כמשורר. שיריו תמיד מזכירים לי את המשורר האנגלי אדריאן מיטשל בטון הדיבורי שלהם המשלב בין הפוליטי לאישי באופן הכי סיפורי והכי טבעי. כך היה בספריו הקודמים ובייחוד בספר הקודם "כשהגענו מן הים" (עמדה, 2020) וכך גם בספר החדש בעל השם המקורי המזכיר את הוִיץ על הפולנייה, או על היידישע מאמע: "אין לה מנוחה אפילו בקבר". אלא מאי, פלמה הוא גם צייר מוכשר ביותר בעל קו ייחודי לו. אינני מבין גדול באמנות פלסטית, אך את הקו והצבע שלו אני מזהה באופן מיידי. בספר הנוכחי הוא משלב בין טקסט לתמונה באופן שוויוני. העבודות שלו כאן לא מלוות את הספר כבעבר אלא ממש מתכתבות עמו. לכל שיר מצורפת תמונה, או שמא נאמר לכל דימוי חזותי מצטרף שיר, היינו הך. אהוב עליי במיוחד, למשל, השיר "גוף במירוץ החיים": "הַגּוּף הַזֶּה שֶׁהָיָה / פַּעַם אֲנִי יֶלֶד / וְאַחַר כָּךְ אֲנִי נַעַר / שֶׁבָּגַר לִהְיוֹת / בְּיִסּוּרִים קָשִׁים / אֲנִי חַיָּל // וּכְהֶרֶף עַיִן בְּמֵרוֹץ / הַחַיִּים הַנִּמְהָר / הַמָּתוֹק וְהַמַּר / הָיָה לְפֶתַע פִּתְאוֹם / אֲנִי אַבָּא וְסַבָּא // עַכְשָׁו אֲנִי וְהַגּוּף / הַזֶּה יוֹשְׁבִים בְּלֵאוּת מוּל הַנּוֹף הַמַּרְהִיב / בְּשֶׁקֶט וּמְבַקְּשִׁים / רַק לִהְיוֹת / אֲנִי", ואת הציור תוכלו לראות בתוך הספר. ספר שהוא חגיגה לעיניים בארץ תלאוּבוֹת לא פשוטה ולעִתים רעה, שהולכת ומתרחקת מעולמו התרבותי של פלמה, ובשירים הנכתבים והנקראים בה, בעבר, וכעת בהווה בוודאי, יש משום נחמה.

רן יגיל – עורך, מבקר וסופר