אפרתיה גיתאי מכתבים

אפרתיה, כמו בנות דורהשנולדו על אדמת ישראלכבר אינה בת הגולהאך גם לא בת המדינה.ישראל לא היתה קיימת עדיין.בני דורה ינסו להמציא את זהותם.
אפרתיה כתבה מכתבים כל חייה.מגיל צעיר אצרה אותםכמו כדי לשמר רגעיםמסיפור חייה.כאילו שהאינטימי שומרבחיקו את גורלה של הארץ הזו.
מכתבים אלה מספרים את סיפורהשל אשה, אפרתיה, אמיסיפוריה הכמוסים של נערה צעירההיסוסיה, הצימאון לעצמאותוההתלבטויות עם אביהעל גורל הארץ.וגם האהבות, פולחן החבורת, האמהות.וכן האבל, הזקנה ורגעי העצב.
אני שומע עדיין את צליל קולהשל בת בכורה לאנשי העלייה השנייהשרצו שילדתם תאמר את דבריהבעברית מודרניתשל זמננו.
עמוס גיתאי