באמצע הלילה בקרקעיתו

חופש

 אֵין הַחֹפֶשׁ שֶׁל הַפַּרְפַּר בִּיכֹלֶת הַתְּעוּפָה לַמֶּרְחַקִּים

כִּי אִם בְּרִפְרוּף כְּנָפָיו הַחֲמַקְמַקּוֹת,

בְּדַקּוּת כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת

שֶׁל אִי תְּפִיסָתוֹ בַּמֶּרְחָב,

בְּדַקּוֹת כָּאֵלֶּה

בִּזְהַבְהַבּוּת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּזָוִיתָן עָלָיו

בִּנְקֻדָּה בָּהּ פּוֹגְשׁוֹת בּוֹ עֵינַי,

בַּהֲנָפוֹת כְּנָפָיו הַקְּטַנְטַנּוֹת הַמֻּגְבָּלוֹת בַּמֶּרְחָב,

בְּרִקּוּדוֹ הַפְּשׁוּט תְּנוּעָה,

בַּדִּיאָלוֹג הָאִלֵּם מוּל פַּרְפַּר שֶׁאִתּוֹ בִּתְעוּפָה,

וּשְׁנֵיהֶם מַרְקִידִים אֶת הַשָּׁמַיִם הַנְּמוּכִים

אֲשֶׁר מוּל עֵינַי נִפְתָּחִים,

הֵם מֻטְמָעִים בִּי

וַאֲנִי יוֹדַעַת חֹפֶשׁ מַהוּ.

 שיריה של מאיה מנדלוביץ' נוגעים ללא הרף בקו הרך שבין עולמות – בין צלילות לחלום, בין קצה למרכז, בין שייכות לנבדלות, ובמילים אחרות: בחופש. זהו חופש לנוע בין קצוות, לגעת בגשרים וגבולות, תוך התייחסות מרתקת לבית, למשפחה, לאימהות ולזהות האישית. השפה השירית של מנדלוביץ' אינטימית, חושנית ובעיקר מוזיקלית מאוד. היא נוקטת רטוריקה נפלאה, החגה באופן צלול ובהיר במעגלים של קשב ודיוק מחשבה למחשבה, בזרימה רכה, שוטפת וקשובה מאוד לתחביר השירי.

באופן יוצא דופן מוציאה לאור מאיה מנדלוביץ' במקביל את שני ספרי שירה הראשונים – 'באמצע הלילה, בקרקעיתו' ו'צווחת עדן' – שני ספרי שירה המאירים את פניה של המשוררת, פנים המפוצלים בין אור לעלטה, ומעמידים דיוקן מרתק של משוררת נפלאה, רגישה עד קצה, העומדת בכוח ספרותי רב.

 יקיר בן-משה