לאקאן עם היצקוק

ב"לאקאן עם היצ'קוק" רואים אור שלושת מאמריו המבריקים של סלבוי ז'יז'ק, אשר הופיעו באסופת המאמרים המפורסמת שערך ז'יז'ק כל מה שתמיד רצית לדעת על לאקאן, ולא העזת לשאול את היצ'קוק (1992). כפי שרומזת לכך הכותרת עצמה, יומרתו של ז'יז'ק אינה רק ניתוח של סרטי היצ'קוק, אלא הדגמה והבהרה של עקרונות תיאורטיים במשנתו הפסיכואנליטית הסבוכה של ז'אק לאקאן, מכאן שזי'ז'ק "קורא" את היצ'קוק לא רק כטקסט אסתטי אלא גם כטקסט תיאורטי. בנוסף לכך, המאמרים על יצירתו של היצ'קוק מהווים נדבך מרתק, חדשני ופורץ דרך בדיון התיאורטי המתמשך והבלתי נדלה ביצירתו של מי שנחשב לגאון הגדול של סרטי המתח, כמו גם לאחד מגדולי המחדשים בתולדות הקולנוע.

תוך חלוקה של מכלול עבודתו של היצ'קוק לשלוש תקופות היסטוריות מרכזיות – ריאליזם, מודרניזם, פוסטמודרניזם – מתמקד ז'יז'ק דווקא בקריאת היצ'קוק בהקשרים תיאולוגיים ואידיאולוגיים, במיוחד ביחס למעמדו של האחר הגדול והדבר הטראומתי, לצד הדגשת האלמנטים הקתוליים-ינסניסטיים ביצירתו; כל זאת דרך הניסיון להבין את כפיפותו של הסובייקט לאחר הגדול – האחר השסוע.