מבעד לתכלת

השירים בספרה החדש של שירלי אברמי נכתבו עכשיו (2022-24). הוא נפתח בשער "מלחמה עכשיו", ומתחיל בשירים שנכתבו תחת עננת המלחמה, כשברקע התחושה שמבוטאת מיד ש"במערב אין כל חדש". ובכל זאת כל שיר מחפש אחר החדש, השונה, האינטימי והמינורי, בתוך הכאוס המז'ורי שאופף את העכשיו. דנדוני פעמונים שמגרשים את אוושת כנפי המסוק נושא הבשורה המרה, חיוך נשי מבעד לרעלה בכנס בטביליסי, "מפתיע כל כך. בעולם קשה / רגע מרוכך".

התנועה של השירים בספר, מהקָּשה, זה שבעולם וזה שבנפש, ועד הרכות שבפנים ובחוץ, זו תנועה שלעיתים גורמת לגוף להתכווץ, אבל תמיד מובילה להתרחבות הלב, להעמקת התודעה. אברמי אמנם מישירה מבט אל המציאות הבוערת שסביבה, סביבנו, אך מצהירה "אף שאין לי דבר להסתיר / אני ממאנת /צעיפי מסתורין / להסיר".

וכך נודדים המבט, הקשב והשירים אל רגעים אינטימיים, מיקרו-מומנטים בסערת מגפת הקורונה, מבעד ל"הלמות / תופי השחר העולה" של ימי המחאה, לשירי הייקו, מעין גלגלי הצלה פואטיים בתוך מערבולת הזמן והמקום. השירים ב"מבעד לתכלת" מחברים בין כאב לבין יופי, בין היזכרות לתקווה. למרות שנכתבו בתקופה דרמטית, אפילו טראגית, המלים שסוגרות את הספר מתרחקות מהמלחמה שאתה יצאנו למסע: "כי כמו בכל שנה / ולמרבה החדוה - במפתיע / הגיע / הסתיו".

גלעד מלצר