ספר הנזירות

יְדִידוּת

אָדָם מוֹשִׁיט יָד בִּשְׁנָתוֹ

אֶל הָאֱלֹהִים

לְנַחֲמוֹ, עַל כֹּבֶד הָאַחְרָיוּת.

הָאָדָם סַלְחָן

מֵבִין אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת יוֹתֵר מֵאֱלֹהָיו

מִצְטַעֵר פָּחוֹת עַל הַקִּלְקוּלִים.

הָאָדָם גָּמִישׁ

חוֹשֵׁשׁ פָּחוֹת מִן הֶעָתִיד

נָכוֹן לְנַסּוֹת דְּבָרִים חֲדָשִׁים

בְּאֶמְצַע הַקִּיּוּם.

וְהָאֱלֹהִים לוֹמֵד.

שֵׁשֶׁת אַלְפֵי שָׁנָה, כָּל זֶה עוֹד חָדָשׁ לוֹ

יְשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן.

כָּל בֹּקֶר הוּא קָם בִּלְהִיטוּת, לְהַסְפִּיק לְהִתְבּוֹנֵן

בְּרִאשׁוֹן הַחַלְבָנִים יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ.

להומו אוּרְבָּנוּס קרו דברים. הוא התבגר, ואולי התנועה אחרת לגמרי. יותר מתמיד, הוא חוֹוֶה את גופו. הוא מתבונן במציאות ובזולת, ובעצמו כשהוא לבד. הוא מפתה את המציאות לדבר, מתיידד אתה ונרתע ממנה. אט אט, מתגבשת ביניהם שפה.

יונתן יוֹבֵל מוחק כמעט בקצב (האיטי) שבו הוא כותב. ספריו הקודמים, שירי ההומו אוּרְבָּנוּס, סוס טרויאני, ומוטי מרציאנו, בלש פרטי יצאו בהוצאת הקיבוץ המאוחד. זכה פעמיים בפרס הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".