צבי פרייגרזון אבי

צבי פרייגרזון, נער מוכשר מאוקראינה, הגיע בשנת 1913, בגיל 13, לארץ-ישראל ולמד בגימנסיית הרצליה. בקיץ 1914 נסע לבקר את משפחתו, ומלחמת העולם חסמה לו את דרך החזרה לארץ. צבי מצא את עצמו בזוועות מלחמת האזרחים באוקראינה, ואחר-כך במדינה הסובייטית שממנה לא ניתן לצאת. הוא נסע למוסקבה ללמוד ונהיה מהנדס מכרות ידוע, מרצה ומחבר ספרי לימוד במקצועות טכניים. אך בו בזמן הוא המשיך לכתוב שירים וסיפורים בעברית שבינתיים נאסרה בברית המועצות. ב-1949 נעצר באשמת לאומנות ונשלח לכלא ולמחנות. הוא שוחרר ב-1955, אחרי מות סטלין, בתקופת ה"הפשרה", אך שפתו האהובה נשארה אסורה והוא המשיך ליצור בסתר. כתביו העבריים שרדו באורח נס, בזכות אשתו. פרייגרזון הצליח להעביר חלק מכתביו לארץ, בעזרת בן-דודו שמונה לשגריר ישראל בברית המועצות, והם פורסמו תחת שם בדוי "א.צפוני". הוא זכה לראות את ספרו שיצא בארץ ב-1966, אך לא זכה לשוב לארץ שחלם עליה כל חייו. ב-1969 הוא מת במוסקבה מהתקף לב ורק בשנת 1971 קיבלו בני משפחתו את היתר העליה.בתו נינה ליפובצקי-פרייגרזון, מספרת על אביה האהוב ועל חיי המשפחה במדינה שבה כל דבר היה אסור.הספר כולל גם נאומים של סופרים ישראליים דגולים המספרים על יופיין של יצירותיו של פרייגרזון ועל חשיבותן לקורא העברי.