צומת ספרים – 08-9236565 שלוחה 1
בימים א' – ה' בין השעות 08:00-19:00
בוקנט – 08-9236565 שלוחה 2
בימים א' – ה' בין השעות 09:00-17:00
|
 01/10/2019 תקציר
כוח רצון זה לא לצאת לטפס על האוורסט או לשבות רעב חצי שנה. כוח רצון זה לחסל את הגוף לאט־לאט רק בשביל להביא ילד. קצינה נשואה מוצאת אהבה במרפאת פוריות, וחיי נישואיה סופגים מהלומה; אלמנה ממושב בבקעה משתוקקת לתקן את מערכת היחסים עם בתה; שף כריזמטי וסוער נפגש עם מאהבת פריזאית מעברוֹ. מתחת למעטפת החיים הכמו־שגרתיים של כל אחד מגיבורי הנובלות של אורלי סיגל פועם מוקש, סוד מלא כאב שמאיים להתפוצץ. הדרך היחידה לנטרל אותו דורשת מהגיבורים להתמודד עם חצאי אמיתות ושקרים שלמים שסיפרו לעצמם. בואי הוא ספר על זיוף ועל אמת, על אהבה וקושי ועל כוחה המרפא של ההורות. במיומנות ובאומץ שולחת אורלי סיגל את גיבוריה אל תוך האש של הנפש, והחוּצה משם. סיפוריה יצריים, יש בהם תשוקה לטעמים ולמין ולחיים, ובה בעת הם מעודנים ועדינים. אורלי סיגל, סופרת, מרצה, מנחה סדנאות כתיבה וסדנאות תהליכי ניהול חדשנות. פסיכולוגית ארגונית, מושבניקית ואמא. ספרה הראשון ניסויים פתוחים ראה אור בהוצאת כנרת־זמורה וזכה באהבת הקהל ובשבחי הביקורת: "הגיבורים של סיגל הולכים עד הסוף.... הכתיבה משרתת את העלילה ואינה מנסה להרשים את הקורא." צליל אברהם, הארץ תגובות קוראים
לחץ לסגירה
ספרים נוספים שיכולים לעניין אותך
שביב של תקווהגרייס מיהרה להרים את עיניה אל פניו של מקס. הממזר היהיר גיחך, משתעשע במכחול בין אצבעותיו. הייתה לו אפילו החוצפה להקפיץ את גבותיו.
 
פארקר 1קוראים לי פארקר אליס, אבל אתן יכולות לקרוא לי "איש החלומות". יש לי הרבה סיפורים לספר לכן, אבל המסע שלי מתחיל כאן, בשלוש ערים: פריז, ניו יורק וקופנהגן;
אפריקה בדמי"כיצד לומר ליצורים המצויים בממד אחר על כך שאי אפשר לשוב ולחבק אותם ועדיין אוהבים אותם מתוך געגועי הפרידה וכאב הדממה?" זהו תחילתו של רומן שכתבה בלה קלרה ונטורה, הלוכד אותנו במילותיו ואינו מרפה מהקורא עד לסוף הנוסטלגי המרתק. כשהקורא מסיים לקרוא את הספר, שמקרין אהבה והבנה כלפי המהגרים וכן כבוד וסובלנות כלפי הגזע האנושי, הוא עוצם את עיניו ולא מפסיק לחשוב על המסע והמעבר בין היבשות, כפי שמתואר בספר – סאגה על בני אדם ומשפחות. 
בית הרעיותכאשר עמנואל בליליוס - נצר למשפחה יהודית ותיקה בכלכותה שבהודו - מגיע לבגרות, הוא נושא לאישה את סימה עזרא, בת למשפחה יהודית ספרדית בקהילה.
מסע אל החייםהחיים נועדו לחיים, החיים נועדו לאהבה
עד שיצא עשן לבןהאפיפיור מת. מאחורי הדלתות הנעולות של הקפלה הסיסטינית, מאה ושמונה־עשר קרדינלים 
מבחר הסיפור היהודי 800 סיפורי חסידיהסיפור היהודי הוא ים אין סופי של פניני חוכמה, תובנות לחיים, דברי מוסר והומור.
משחק ההישרדות
אנשים כמונואסנת ודרור, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם והורים לשתי בנות, עוברים בקיץ לבית חלומותיהם: הוא פרטי, הוא מרווח והוא מעוצב בדיוק לפי טעמם. בכלל, הם עשו את עסקת חייהם: השכונה אמנם מוזנחת, אבל זה לא יישאר כך לנצח — אחרי הכול, מדובר במיקום מצוין. עשר, חמש־עשרה שנים גג, וכולם ירצו לגור כאן. אלא שקבלת הפנים צוננת: מריבה עם השכן מהבית הסמוך מסמנת את ראשיתה של מערכת יחסים עוינת; שרשרת מעשי ונדליזם מזכירה שוב ושוב את מצבם הגרוע של השכונה ושל תושביה; וקשרים חדשים נדמים תלויים על בלימה: כך עם השכנים מסבירי הפנים מהרחוב הסמוך, שמגדלים כלבים גדולים, המון כלבים גדולים, למטרה עלומה; כך עם החברים שהמליצו להם על השכונה, ואולי לא גילו את כל התמונה; וכך גם עם בתם הבכורה, ההולכת ומתרחקת אל עולמן של בנות האחת־עשרה, מנערת מעליה כל ניסיון להגנה. בפעם הראשונה בחייהם מתקשים אסנת ודרור לפענח את העולם שסביבם: אי־הוודאות מתדפקת על החלונות, מתעקשת לחלחל לפנים הבית; וסופה שהיא צובעת בגווניה גם את הדברים המובנים מאליהם. אנשים כמונו הוא רומן מקורי ונועז, המשרטט בעדינות ובדייקנות את הבנאליה שמרכיבה מערכות יחסים ואת האימה הכבושה המפעמת בבסיסן. התוצאה היא יצירה מסעירה ומתוחכמת, שמביאה לשיא חדש את כישרונה של נעה ידלין.
תודעתו של זנו"תודעתו של זנו" הוא סיפורו של "אנטי גיבור" טיפוסי של המאה העשרים, זנו קוזיני, הרודף לשווא אחרי שלוות נפש. הספר כתוב בלשונו המיוחד של סבבו, שהיא מרושלת משהו ולעתים מסורבלת המשקפת נאמנה את עמידתו של המחבר בשולי העולם הספרותי "הרשמי" ואת סלידתו מכל אסתטיזם סגנוני. בלשון זו מעלה זנו את זכרונותיו, בעקבות טיפול פסיכואנליטי שהחל בו ושלעולם לא יסיימו. זנו הוא אדם שאיננו מסוגל לחיות "כמו כולם", אדם הבוחן ומנתח את החיים במקום לחיות אותם. הוא מסתתר מאחורי מסך כבד של העמדת פנים ומעשי ליצנות ומערער על כל הערכים המקובלים בכוחה של אירוניה הרסנית, שהיא צדה האחר, הקליל לכאורה, של תחושת הטרגיות הטבועה בעצם הקיום האנושי.
טנגו של גאות ושפלמסע כאוטי במרחביה הכואבים של המאניה–דיפרסיה... כמעט אפשר לומר שמסופר מנקודת מבטה של המחלה עצמה.
מחר אני הולכת
מבוא לאהבה הסרטים של משה מזרחי"בביוגרפיה הקולנועית שלי יש תאריך אחד קובע, וזה היום שבו שלי אבא לקח אותי בפעם הראשונה לקולנוע. 
המוזיאון לאהבה מודרניתארקי לוין, מלחין ניו־יורקי, נקלע למבוי סתום. אשתו האהובה - שטיפלה בכל היבט של חייהם המשותפים - מאושפזת,
התרחבות"יש ימים שמשהו גדול בוחש בפנים ואין לו שום מפלט אחר מלבד להתפקע...
|
