121 שנה לאחר שפרויד תיאר לראשונה את טראומת הקורבן, הספר טראומת הכובש, הקולנוע, האינתיפאדה מציג פרדיגמה תיאורטית חדשה לדיון במלחמות בעידן הנוכחי – טראומת הכובש. האבחנה בין טראומת הקורבן, שהיא טראומה פסיכולוגית, לבין טראומת הכובש, שהיא טראומה אתית, מוליכה לניתוח מקיף של גל הסרטים החדש שהולידה האינתיפאדה השנייה.

הקולנוע התיעודי הישראלי שנוצר בתקופה זו הוא קולנוע נועז, חתרני, שתובע מקהלו לשבור את קשר השתיקה וההכחשה של עוולות הכיבוש. קולנוע זה ייחודי בכך שהוא שופך אור לא רק על הטרגדיה של הפלסטינאים תחת הכיבוש אלא גם על זו של החיילים והחיילות הישראלים הנוטלים חלק בעימות שבו הפרת זכויות אדם של אוכלוסייה אזרחית גורמת להם ל"הלם קרב מוסרי", לטראומה אתית, ללא מרפא.

רעיה מורג מראה כיצד תיאור טראומת הכובש כטראומה אתית משמעו תביעה לאחריות ולהכרה בעוול שנעשה לאחר הפלסטיני – תביעה המופנית הן אל החיילים והן אל החברה ששלחה אותם בשמה לפעולות שיטור בשטחים. בתביעתו לכינון הכרה זו, הקולנוע התיעודי מפרק את עמדת הקורבנות השכיחה בשיח הציבורי הישראלי הפוסט-שואתי, תוך כדי כך שהוא משרטט את המעבר מעידן העד הפוסט-טראומטי לעידן הכובש-מעוול הפוסט-טראומטי. היצירות התיעודיות מראות לנו שעלינו להתגבר על עמדת הקורבנות ולהכיר בעצמנו כמעוולים כדי שנוכל לממש את המחויבות המוסרית העמוקה שלנו ביחס לאחר האתני כמו גם ביחס לעצמנו.

רצף האירועים המכונה "האביב הערבי" גרם לטלטלות פוליטיות רבות-עוצמה במזרח התיכון. ההפגנות ההמוניות, שהתקיימו ברבות ממדינות ערב בשנים 2010-2011, קראו תיגר על הסטטוס-קוו הקיים ועל המערכות הפוליטיות והחברתיות באזור. ההתקוממויות היוו ביטוי קולקטיבי של תרעומת חברתית וכלכלית, כאשר הרכיב הדמוקרטי אינו דומיננטי במיוחד.

שלוש-עשרה תפניות עבר האזור שלנו עד שהגיע אל הכאוס הנוכחי. מספר ביש-מזל.

היצירה הרוחנית והפפובליציסטית של אב, יעקב יהושע זכרונו לברכה (1905-1982) מתחלקת בעבורי לשתי תקופות שונות - התקופה הערבית והתקופה הספרדית.

מתל אביב ועד ניו יורק: כיצד הפכה בריטניה ליצואנית טרור איסלאמי.

במלאות‭ ‬יובל‭ ‬שנים‭ ‬למלחמת‭ ‬ששת‭ ‬הימים‭ ‬מפרסמת‭ ‬המחלקה‭ ‬להיסטוריה‭ ‬בצה‭"‬ל‭ ‬את‭ ‬מחקריה‭ ‬על‭ ‬המלחמה‭.

בשנים 2014-2015 יצא הסופר ניר ברעם למסע של יותר משנה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים כדי ללמוד איך באמת חיים אנשים במקומות הללו,

ספרו של אמל ג´מאל  - החברה האזרחית הערבית בישראל: אליטות חדשות, הון חברתי ותודעה אופוזיציונית, עוסק בתהליכי שינוי מהותיים המתחוללים בחברה הערבית הפלסטינית בישראל. עניינם בהתהוותה של רשת ארגונים אזרחיים רחבה על פי היקפה, תחומיה, ודרכי פעולתה שלא הייתה כמותה בעצמתה ובהשפעתה.
טענת המחבר היא, שהתארגנות אזרחית זו, יצרה מנופי כוח ושינויים ארוכי טווח בחברה הערבית על גווניה, והשונות הרבה המאפיינת אותה. מנגד, מהווה תהליך זה מענה יסודי לאתגר שנכפה על החברה הערבית בידי הרוב היהודי, במיוחד נוכח עליית כוחות ימניים שמרנים בתוכו.
מדובר במפנה רדיקלי, שבמרכזו שינוי מרכז הכוח מהישענות עלפעילות פרלמנטרית כזירה פוליטית עיקרית, להתארגנות נוספת, עמוקה ואופוזיציונית יותר. שינוי משמעותי זה צובר עצמה, המשנה את כללי המשחק ותוצאותיו בקרב האוכלוסייה הערבית, ובתוך כך את יחסה לחברה היהודית ולשלטון.

איראן אז ועכשיו: חברה, דת ופוליטיקה - היא אסופת מאמרים המציעה התבוננות היסטורית ייחודית, בתולדותיה של איראן המודרנית.

יצאתי לראות את פני המקום ושמעתי את זעקת השקט וקול תופי האדמה הקשה הזאת.

הקובץ הזה הוא פרי עיבודם של חמישה-עשר מפגשים שערכה העמותה לחקר כוח המגן על-שם ישראל גלילי בשנים 2007-2006.