ילדי פושקין" קיבל פרס שהוענק לרומן הטוב ביותר שנכתב בשפה הרוסית מחוץ לגבולות רוסיה, בעיר סן-פטרסבורג. לדברי המתרגמת דינה מרקון, ספר זה פורש את עולמה של חבורת סופרים ומשוררים הכותבים רוסית בישראל של שנות התשעים, מעין אספקלריה הפוכה המתקיימת במקביל לעולמה של הבוהמה הדוברת עברית. גיבורי הספר  הם יוצרים מהגרים חסרי פרוטה שנותרו בשולי החברה. הם מנהלים אורח חיים שיש בו קלות דעת וחוסר תכלית ומתפרנסים בדוחק מעבודות זמניות, איש איש  לפי נסיבות חייו. היום-יום הנדוש והמדכא מתעלה לכדי מציאות מעורפלת ומתעתעת של ספק סיפור מעשה, ספק חלום בלהות, ספק פנטסמגוריה. ציפור זיז אגדית צורחת ובוכה, בני אדם מידמים לגלמים, לווייתן מקיא מקרביו את יונה הנביא בן ימינו.
הספר מתייחד בסגנונו המקורי – בדימויים ובמטאפורות מפתיעים, באָלוזיות ספרותיות מרומזות ומפורשות, בהומור דק עם קמצוץ של מרירות -  וכן באהבת המחבר לאנטי-גיבורים שלו, חבריו הקרובים, שהוא מתייחס אליהם ברוך ובחמימות, למרות האירוניה שבשם הספר. תרגומו של "ילדי פושקין" לעברית יאפשר לקורא להביט במציאות המוכרת לו, במבט חדש ושונה.

כשנשארנו לבד, הרומן החדש של אלון אלטרס, נפתח באירוע מותה של אמו האהובה של הסופר, שגם עמדה במרכז ספרו עטור השבחים, הנקמה של מאריצ´יקה (1999).  הספר החדש מהווה המשך של ספר הביכורים ההוא אך הפעם נבדקים היחסים בין האב לבן כשהאם המתה נמצאת ברקע, והיא הנוכחת- הנעדרת החשובה של הרומאן החדש של אלון אלטרס.

התפאורנית רות דר מגוללת מסכת מופלאה של יחסי עבודה וחברות בינה ובין המחזאי הדגול חנוך לוין. 

אישה ואיש נפגשים בחנות ספרים ירושלמית. האם נפגשו באקראי? היא עכשיו סופרת נודעת והוא בעל סוכנות נסיעות, אבל פעם, לפני שלושים שנה כמעט, הם אהבו זה את זה. עכשיו צף ועולה עולם שלם של זיכרונות וביעותי לילה, מעצים את הרעב הרדום לחיות, לחוות, לנדוד למרחקים, לתקן טעויות גדולות, להיות נאהבים, וכל שאר התביעות המוגזמות.