תלאות חייה של דפנה קרני סללו את דרכה בפעם השנייה אל ´בית חווה´ – מעון לנשים מוכות בצפת, אך הפעם כל מעייניה נתונים לנשים המתדפקות על דלת המעון, ברצונה לעזור להן לצאת ממעגל האלימות ולהוביל אותן אל עתיד בטוח יותר.

 

חבורת תיירים בריטים נופשת בווילה בריביירה הצרפתית, לא הרחק מניס, ג´ו ג´ייקובס, משורר ידוע, אשתו כתבת המלחמות, בתם המתבגרת וזוג חבריהם הסוחרים בתכשיטים אקזוטיים. 

זהו הגליל ואלה הם תושביו. בכל בוקר אפשר להביט החוצה אל הוואדי הירוק ואל כרמי הזיתים. ביום יפה יימשך המבט אל הרי הלבנון עד לאופק, שבו כבר לא ברור מי נטע את הארזים. עוד מעט יתמלא הנוף בדחפורים ובענני אבק, ובתים יתרוממו, קומה ועוד קומה.

אל הגליל חוזרים אנשים שחייבים לקחת את עצמם בידיים. למשל סמיון, השוטר הרוסי שעזב את ההייטק, נעזב על ידי אשתו ועכשיו חי עם סבתו. למשל שירה, המורה לפילאטיס שבורחת מן העבר, אם לילד מתבגר שחזרה לגור אצל הוריה, רק בינתיים. בגליל גם בורחים נער ונערה מהלימודים, שוחים בים או מחפשים מפלט. שם מתווכחים ערבים ויהודים למי שייך אחד הוואדיות: לבעלי העסקים בסביבה או לנדל"ניסטים שרוצים לבנות ולמכור.

בגליל הזה מתגלות שתי גופות של שתי נערות, יהודייה וערבייה: אסנת ונור.

בין שלל החשדות והחשודים, אסור להיחפז ולהסיק מסקנות, אך נדמה שאף אחד אינו מסוגל לעשות כן. עונות מעבר הוא רומן רב-קולי ופוליתמטי, שבבסיסו תעלומת רצח מותחת ומצמיתה, אך ביסודו מונחת תביעה תרבותית ופוליטית עקרונית, אשר קורעת חלון אל עצבי הישראליות העכשווית ומיטיבה להתבונן על ייאוש ועל תקווה, על ויתור ועל חלום.

´ספארי´ חושף דור אדיש, מנוון, חסר מוצא וצמא. הנשמות האבודות של הרומן מדברות בשפה סמויה משלהן ומפנות עורף לכל מה שקורה בישראל בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים.

נראה שדבר לא יוכל לעמוד בפני אהבתם של הגר ושלח, שני עבדים צעירים בארמונו של פרעה מלך מצרים. הגר היפהפייה ושלח רב הכישורים משוכנעים שבבוא היום יקשרו את גורלם זה

בתחנת דלק בדרום תל אביב, ארצי, צלם מוערך, עד לתקרית אלימה וגזענית. ההתרחשות רווית המתח גורמת לארצי לפנות אל משה, המתדלק האתיופי.