´נכתב בטעות!´ - טעויות נפוצות בכתיבת ספרים וכיצד להמנע מהן, לקט טעויות כתיבה

שאלת הקשר בין זהותו היהודית של קפקא לבין יצירתו, היא מהלך משמעותי, ייחודי וחשוב בחקר קפקא.

לצד שירים ויצירות לילדים פרסמה לאה גולדברג בקביעוּת, מאז שהייתה בת שש־עשרה, רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי העת.
הרשימות כללו ביקורות ספרים ותיאטרון, רשמים מנסיעותיה בארץ ובחו"ל, מחשבות כלליות על מוסר, פסיכולוגיה וספרות, תגובות על אירועים אקטואליים ועוד. בתקופת מגוריה בתל־אביב (1935-1954) התפרנסה מכתיבת רשימות (לעתים פעמיים-שלוש בשבוע) בעיקר ב´דבר´ ו´על המשמר´. לחלקן קראה "יומן ספרותי" – רגשות והרהורים שעלו בה כתגובה על אירועי ספרות ותרבות שוטפים או על ענייני דיומא.

ספר זה מציג לראשונה בפני הקוראים מבחר מקיף מרשימותיה של לאה גולדברג, החל בראשית דרכה ועד תחילת מלחמת העולם השנייה. רשימות אלה חושפות את השקפותיה המוצקות והמקוריות במגוון נושאים, ומשתפות את הקוראים בטעמה הדק ובידע העצום שלה.

ספר זה עומד על מאפייני ייחודה של שירת קובנר ועל מקורות יניקתה, תוך הארת ההֶקשרים הרחבים שלה,

אנטומיה של ביקורת הוא אחד מספרי המחקר החשובים והמשפיעים ביותר שנכתבו מאז ומעולם. הוא תוצר של מהלך מחשבתי סוגסטיבי להפליא. עיקרו - ניסיון פרדוקסלי, לכאורה, ליצור מרחב אוטונומי של מחקר הספרות, שהוא גם חלק ממערכת תרבותית מקיפה, הכוללת שלל עצום של דמויות ועלילות ארכיטיפיות, המשקפות את העולם כפי שבני אדם קלטו אותו במשך אלפי שנים, ולאחר מכן המשיגו אותו בתחומי ידע שונים: מיתולוגיה השוואתית, מדע הדתות, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ועוד.

זהו מהלך יומרני מאוד, אולי אפילו היבריסי. הוא מזכיר את חיבוריהם של ענקי רוח אחרים במאה הקודמת: אריך אוארבך, מיכאיל בכטין, ולדימיר פרופ, גאורג לוקץ´ ואחרים. החוקרים הללו הקימו מפעלךי פרשנות אימפריאליים שאף חוקר בימינו אינו מתיימר ליצור כמותם. אולי בשל השוני במסלולי ההשכלה – מעטים החוקרים שמעד הידע התרבותי שלהם רחב כל כך. וגם, וכמדומה בעיקר, בשל ההתפתחויות במדעי הרוח שקדמו למלחמת העולם השנייה והואצו אחריה ובגללה, שגזרו כרת על היומרה המפתה והקוסמת, והאנושית כל כך, להציג עלילות-על תרבותיות גרנדיוזיות.

מקראה זו מקבצת מבחר ממאמריו של כריסטופר בולאס, אשר ביססו את מעמדו כאחד ממבקרי התרבות המשמעותיים של זמננו.

בספר זה נאספות הקריאות החדשות בספרות היהודית.