“כך, באקראי, נקלע אל התדר האחר. כשסובב את כפתור המקלט מחפש תחנת רדיו שמשדרת, כפי שאהב, ג’אז,  ומרים, אשתו, שעמדה מאחוריו, שאלה, פָטִי, תרצה כוס תה? שמע יהושפט פתאום את קולה של רעייתו עולה גם מן המקלט עצמו, אלא שהקול שעלה מהמקלט היה שונה, קל, שובבי, לא קול אשתו כי אם קולה של ילדה, ילדה מוכרת מאוד, ולפתע ידע שהקול קול בתו, אף שלא הייתה לו בת”

אופיר‭ ‬עמר‭ ‬לא‭ ‬רוצה‭ ‬שירחמו‭ ‬עליו‭, ‬רק‭ ‬הזדמנות‭ ‬להתחלה‭ ‬חדשה‭: ‬להניח‭ ‬מאחוריו‭ ‬את‭ ‬ירוחם‭, ‬את‭ ‬הילדות‭ ‬נטולת‭ ‬האב‭, ‬את‭ ‬הקריירה‭ ‬הצבאית‭ ‬שנקטעה‭ ‬ואת‭ ‬המאבק‭ ‬הכלכלי‭ ‬התמידי‭. ‬עם‭ ‬מלגת‭ ‬לימודים‭ ‬במכללה‭ ‬יוקרתית‭ ‬ועם‭ ‬אור‭, ‬החברה‭ ‬החדשה‭ ‬שלו‭, ‬נראה‭ ‬שאולי‭ ‬יצליח‭. ‬צעד‭ ‬אחר‭ ‬צעד‭ ‬הוא‭ ‬מנסה‭ ‬להשתלב‭ ‬במרחב‭ ‬התל–אביבי‭ ‬השבע‭ ‬וללמוד‭ ‬את‭ ‬חוקיו‭. ‬אבל‭ ‬אז‭ ‬הוא‭ ‬פוגש‭ ‬את‭ ‬בת‭ ‬הדודה‭ ‬של‭ ‬אור‭, ‬גליה‭, ‬סטודנטית‭ ‬סוערת‭ ‬ונמרצת‭ ‬למשפטים‭, ‬שמטיחה‭ ‬בפניו‭ ‬של‭ ‬אופיר‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שהוא‭ ‬מנסה‭ ‬לשכוח‭ ‬ולהדחיק‭. ‬
המפגש‭ ‬בין‭ ‬גליה‭ ‬לאופיר‭ ‬מערער‭ ‬את‭ ‬המעט‭ ‬שהיה‭ ‬יציב‭ ‬בעולמם‭. ‬מערכת‭ ‬היחסים‭ ‬שלהם‭ ‬נעה‭ ‬בין‭ ‬כעס‭ ‬לתשוקה‭. ‬לכל‭ ‬אחד‭ ‬מהם‭ ‬תפיסת‭ ‬עולם‭ ‬שונה‭ ‬ו‭"‬בור‭"‬‭ ‬רגשי‭ ‬אחר‭, ‬והקונפליקטים‭ ‬ביניהם‭ ‬סוערים‭ ‬ויצריים‭. ‬כשהם‭ ‬נסחפים‭ ‬למסע‭ ‬חיפוש‭ ‬מטלטל‭ ‬אחרי‭ ‬האב‭ ‬הנוטש‭ ‬של‭ ‬אופיר‭, ‬הם‭ ‬חושפים‭ ‬סודות‭ ‬מן‭ ‬העבר‭ ‬ומתמודדים‭ ‬עם‭ ‬שאלות‭ ‬של‭ ‬נאמנות‭ ‬למסורת‭, ‬לערכים‭ ‬ולאמת‭ ‬פנימית‭.‬
פינטו‭ - ‬שם‭ ‬פרטי‭ ‬הוא‭ ‬רומן‭ ‬על‭ ‬השיח‭ ‬המזרחי‭ ‬הפנימי‭, ‬על‭ ‬הקונפליקט‭ ‬של‭ ‬יוצאי‭ ‬הפריפריה‭ ‬עם‭ ‬המרכז‭, ‬על‭ ‬זהויות‭ ‬צולבות‭ ‬של‭ ‬בני‭ ‬הדור‭ ‬השלישי‭ ‬לעלייה‭ ‬מצפון‭ ‬אפריקה‭ ‬ועל‭ ‬מערכות‭ ‬היחסים‭ ‬הסבוכות‭ ‬של‭ ‬צעירים‭ ‬בתוך‭ ‬משפחות‭ ‬המוצא‭, ‬מול‭ ‬החברה‭ ‬הישראלית‭ ‬ומול‭ ‬עצמם‭.‬