הרומן החדש של יוכי ברנדס מגולל את סיפורו של הבעל שם טוב דרך עיניה של בתו, אדל, שאישיותה כובשת ומסעירה לא פחות מאישיותו של אביה.

כַּמָּה שְׁטוּיוֹת מַייקִי עוֹשֶׂה! קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹת גְּבוֹהִים, מִסְתַּבֵּךְ עִם הַמּוֹרִים, וְאַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ בַּכִּתָּה. אִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ, הוּא יַגִּיד שֶׁלֹּא הַכֹּל בְּאַשְׁמָתוֹ.

המחלה שלי נדירה ומפורסמת. בגדול, אני אלרגית לעולם. 

שום דבר טוב לא מחכה לסינדר בין חומות הכלא או מחוץ להן: אם תצליח לברוח סוף־סוף, תהפוך למבוקשת מספר אחת ביקום; אם תישאר, בני הלבנה יוציאו אותה להורג.

מסע להבנת השפעת הנפש על הגוף

זוג חוזר לדירתו הקטנה בתל אביב עם תינוק זעיר מכורבל בשמיכה. את פניהם מקבלים סבתא הממטירה על ראשם סוכריות וסבא המרעיף עליהם ברכות.

טסה יכולה להפסיד הכול. להרדין אין מה להפסיד… מלבדה.
אחרי שהתנגשנו- החיים כבר לא יחזרו להיות כפי שהיו.

גם אם הייתי מספר, אף אחד לא היה מאמין לי. אז אני לא
אומר כלום. אני לא משקר, אבל אני גם לא מגלה. המורים שלי
חושבים שאני בא מאותו סוג של בתים כמו האחרים. הם לא
ndependent

מה לאמיתו של דבר גרם לנאצים לשרוף ספרי תורה בכל רחבי גרמניה ב-9 בנובמבר 1938? בספר זה, המסתמך על שורה של ארכיונים, אלון קונפינו מציע פרשנות מעמיקה חדשה לשואה. קונפינו משרטט את הסיפורים שנאצים וגרמנים אחרים סיפרו לעצמם על עצמם, על המקום שממנו באו ועל המקום שפניהם מועדות אליו, וחושף כיצד הובילו הסיפורים הללו למסקנה כי לצורך כינונה של ציוויליזציה נאצית חדשה יש לבער את היהודים תחילה. בעיני הנאצים, היהודים סימלו מקורות היסטוריים של רשע – מן התורה עד לקפיטליזם ולבולשביזם המודרניים – ויש לעקור אותם מן השורש כדי לכונן ציוויליזציה חפה מחוב ליהודים. מהותה של השואה, היתה ניסיון השתלטות על ההיסטוריה ועל הזיכרון של גרמניה ואירופה, של היהדות והנצרות. בדמיון הנאצי, נתפסה השמדת היהודים כמעשה בראשית. משעה שהגרמנים דמיינו עולם עתידי ללא יהודים - ניתן היה להעלות על הדעת ולהצדיק מעשי רדיפה והשמדה. לפיכך אין לראות בשואה מאורע בלתי נתפס שאין להבינו; להפך, היא היתה מובנת. כך בנו הגרמנים את זהותם תוך טוויית סיפורים המתבססים על עובדות, המצאות, שקרים ודמיון. סיפורים מעניקים חיים, וסיפורים גם הורגים.

"אתה חתיכת מעופף," אמר וילי, "אין לך מושג על מה אתה מדבר. רוחני? בתחת שלי."
לא הגבתי. חשבתי כמה אמוציות הבן אדם הכניס במשפט אחד.
"העולם שלי מכוער, אבל לפחות הוא מוחשי," המשיך וילי, מציאותי כתמיד, "לעסוק בעולם הרוחני זה שטויות."
וילי מזרחי, סוחר נשק ישראלי, נרצח בבית מלון מעופש בדלהי. דותן נאור, חוקר פרטי, גיבור ספרו הקודם של יגאל צור, צרות בגן עדן, נוחת בהודו רק כדי לגלות שהתערבות תמימה, שנעשתה שנה לפני כן בדיוק, הציתה את שיפולי ההימלאיה באש של טרור נגד ישראלים. רישיקש מפסיקה להיות מקום של רוחניות, במנאלי אין יותר שאנטי, ובקשמיר נחטף זוג ישראלי לצורכי מיקוח. בשנגרי-לה, גן העדן החבוי בשיפלי ההימלאיה, נשפך דם ישראלי, ובכמויות