השואה כתוצר ´הכרחי´ של התרבות האירופית?

סיפורו האישי והמרתק של הסופר אלכס משה , שהוא גם סיפורו של עם הנאבק על קיומו .

"אני כבר חזרתי בשלום ממסע אל ארץ מסוכנת. כעת, אני רוצה לקחת אתכם לשם.
את הספר הזה אני מבקש שתקראו לאט, גם אם הוא לא כל כך ארוך. אל תמהרו.
קחו לכם את הזמן, מזגו כוסית משקה, היכנסו לחדר ושבו לקרוא."

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה פורסם מאמרו המטלטל של פרופ´ יהודה אלקנה, "בזכות השכחה", שבו קרא למדינת ישראל לשכוח את השואה ולהביט קדימה אל עתידה. אלא שעל סף התבגרותו של הדור הרביעי לשואה, דומה שישראל מעדיפה להישמע לציוויו של המשורר אברהם שלונסקי, "דבר לא לשכוח – עד דור עשירי", מבלי להשתהות לרגע ולשאול: מה כבר שכחנו ועלינו לזכור, ומהו הדבר שעל הדור הבא ללמוד כדי לא לשכוח?
ספר זה עוסק בהוראת השואה כנושא מרכזי בהוויה הישראלית ומציע כיוונים חינוכיים חדשים ומקוריים בתחום. ביסודו קריאה אמיצה לחלץ את נושא השואה מרחבת הטקס בחצר בית הספר או באתר ההנצחה ולהפוך אותו נושא לדיונים ביקורתיים, ערניים ואמיצים בכיתה. כותבי הספר רואים בהוראת השואה דרך ואמצעי לקידום סובלנות, לצמצום גזענות ולאהבת אדם.
ספר ייחודי ופורץ דרך זה הוא פרי עבודתה של קבוצת מחקר בנושא חינוך ושואה במכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים.

זמן‭ ‬קצר‭ ‬לאחר‭ ‬הקמת‭ ‬גטו‭ ‬ורשה‭ ‬צמחה‭ ‬בגטו‭ ‬מחתרת‭ ‬מיוחדת‭ ‬במינה‭: ‬ההיסטוריון‭ ‬עמנואל‭ ‬רינגלבלום‭

אלימות קשה מנשוא, הרס וחורבן של ערים שלמות והרג של מיליונים ציינו את חודשיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה באירופה. סופו של הרייך השלישי וקִצהּ של האימפריה הנאצית נראו יותר ויותר כאותות מבשרים לסופה של התרבות האירופית עצמה.