בתמונה, שאותה צילם מישהו בסוף שנות הארבעים, עומדים על מדרגות האבן של מקדש, באי שיקוקו, אחד-עשר צליינים. האיש שעומד בשורה הראשונה ובידו כובע קש והאישה שעומדת שלישית מימין בשורה האחרונה - גנבים.

הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.
  חוקרת הספרות רח

כשתינוק נולד מישהו רושם שתינוק נולד. וכך רשומים שמותיהם של כל התינוקות (מלבד תינוקות שנולדו ברחוב או בשדה).

סדרת עם הספר - פרוזה ישראלית מגישה לקוראים הישראלים את מיטב הספרים מן השורה הראשונה בישראל, עמודי התווך של הספרות העברית המודרנית שהבית הישראלי אינו שלם בלעדיהם.

ב-1971 או 1972 ישבתי בחדרו של פרופסור סֵיזָן יָנָגִידָה באוניברסיטה הזן בודהיסטית שבקיוטו, יחד עם תלמידי הסמינר שלו, ולגמתי תה מר.  "כל אותם קוֹאַנִים" (חידות זן), שאלתי אותו, "יש להם תשובה במפגש שבין חכם הזן לנזיר. אלא שהנזיר נשבע שלא יגלה לאיש את התשובות האלה. האם מעולם לא הוּפרה השבועה הזאת?".