אדם הוא לא ענף קטוע

הוא שאל אותי מה שלומי ומסתכל עליי.
הוא מוריד את השעון מהיד שלו ומניח אותו בצד.
אני מתחיל לבכות.
הוא מושיט את היד שלו ומחזיק ביד שלי.
וככה אני מחזיק ביד שלו ובוכה.
רגע לפני שאני יוצא מהחדר אני אומר לו: "המפקד, תודה!".
אם הייתי מספר לחבר'ה הם לא היו מאמינים. המ"מ הקשוח שלנו החזיק לי את היד שעתיים. אני בכיתי, הוא הקשיב.

זה סיפור על מפקד שידע להקשיב, שראה אנשים. ומתוך שראה, גידל, הצמיח ורתם למשימות.
סיפור חייו של שילה ראוכברגר, מפקד מחלקה בגדוד 51 גולני נפרס מבעד למניפת קולות של אנשים שנגע בליבם.

כשקיבלתי לקרוא את הספר הזה קראתי אותו מהר, במכה אחת. בצד הכאב הרגשתי הרגשה חזקה כמו שמרגישים כשצופים או שמעים יצירה שמעוררת משהו בלב שאתה לא יודע בוודאות מהו ואולי לעולם לא תדע, אבל אתה מבין שאתה במגע אמיתי. שזה קרוב.
לפעמים אתה פוגש מישהו, שמוע על מישהו, קורא עליו, ופתאום אתה מרגיש שהנה, נגעתי במשהו העמוק שלו. המשהו ההתפתחותי, הנקי והייחודי שמגדיר מבין כל האנשים שבעולם את ייחודו ואת אנושיותו. הדבר שהוא שהוא, מעבר לכל שלבי מצבי ומסעות החיים.
-ד"ר עמרי קסטלנובו, חבר סגל מרכז מנדל למנהיגות בצפון.