אני היהודי האחרון

 חיל (יחיאל) רייכמן היה בן 28 כשנשלח לטרבלינקה באוקטובר 1942. הוא וקומץ יהודים נוספים הופרדו עם רדתם מהרכבת משאר הנוסעים, שהובלו היישר לתאי הגז. חיל רייכמן הועסק בתפקידים של ממיין בגדים, ספּר, סבל גוויות ו"דֶנטיסט". ב־2 באוגוסט 1943 השתתף בהתקוממות במחנה המוות ונמלט.
אחרי שבועות רבים של נדודים הסתתר רייכמן אצל חבר בקרבת ורשה. עד שהסתיימה המלחמה הוא הספיק לרשום במחברת את הזוועות שעברו עליו ועל האחרים בעשרת החודשים שהעביר בתופת של טרבלינקה. כתיבתו נעשתה מתוך תחושת דחיפות ומתוך תחושה עמוקה של חובה לתעד את המציאות הבלתי נתפסת.
עם השחרור היה רייכמן אחד מ־57 השורדים מתוך 750 אלף היהודים שהובלו לטרבלינקה לחיסול בתאי הגז. שום מחנה לא הרחיק לכת עד כדי כך בביצוע ההשמדה ההמונית.
אני היהודי האחרון הוא יומן ייחודי שתורגם מיידיש ורואה עתה אור בפעם הראשונה בעברית.
"למרות המכות, הסבל הפיזי, המוסרי והרגשי, שמרו חיל רייכמן וחבריו שניצלו בדרך נס על צלם אנוש וסירבו להיכנע. עדות מבעיתה שחובה לקרוא אותה." רודף הנאצים סרז´ קלרספלד
"מבין כל מה שנכתב על מכונת ההשמדה הנאצית, חיבור זה הואהמרשים ביותר." ליבּרסיון
חיל (יחיאל) רייכמן, אחד הניצולים הבודדים ממחנה ההשמדה טרבלינקה, שימש עד במשפטי מפקדי המחנה ובמשפטי נאצים אחרים.