בלוט הזהב

סְנָאִי אָהַב לִהְיוֹת הֲכִי מָהִיר בַּיַּעַר, וְאוֹסֶף הַגְּבִיעִים שֶׁלּוֹ הוֹכִיחַ אֶת זֶה. אֲבָל הַשָּנָׁה לִסְנָאִי הָיְתָה בְּעָיָה. "כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּתַחֲרוּת בַּלּוּט הַזָּהָב", הוֹדִיעַ בּוֹנֶה, "חַיָּיבִים לִהְיוֹת חֵלֶק מִקְּבוּצָה".
"חֵלֶק מִקְּבוּצָה? הֲרֵי אֲנִי הֲכִי מָהִיר בַּיַּעַר", חָשַׁב סְנָאִי, "אֲנִי לֹא זָקוּק לִקְבוּצָה!"

מָה יִקְרֶה לִסְנָאִי וְלַחֲבֵרִים? הַאִם הֵם יִתְחָרוּ יַחַד? וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ אִם בַּקְּבוּצָה שֶׁלְּךָ יֵשׁ צָב אִיטִּי בִּמְיוּחָד? וְאוּלַי בִּכְלָל יֵשׁ דְּבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מִתַּחֲרוּת?

כְּמוֹ בְּסִפְרָהּ הַקּוֹדֵם שֶׁל קֵיְיטִי הַדְסוֹן, יוֹתֵר מִדַּי גְּזָרִים, גַּם בַּלּוּט הַזָּהָב הוּא סֵפֶר חָכָם עַל חֲבֵרוּת וְשִׁיתּוּף פְּעוּלָּה וְ... עַל בַּלּוּט זָהָב אֶחָד, יָחִיד וּמְיוּחָד.