בשדות הקרב של מלחמת העצמאות כרך עשירי

למה "בריחת רבין"?

בריחת יצחק רבין, מפקד חטיבת "הראל", שהוכה בהלם, משדה הקרב בשער-הגיא (בּאבּ אל-וּאד), בדרך לירושלים, בעשרים באפריל 1948, היא אירוע מכונן, שהשפיע מאז מאוד על כל מה שהתרחש במלחמת העצמאות, על חוסר המקצועיות של מפקדי צה"ל לדורותיהם, על תרבות הביטחון הירודה של החברה הישראלית ועל המערכות, שבראשן עמד רבין בצה"ל, במערכת הביטחון ובממשלת ישראל. לפי העיקרון, "רגישות לתנאים התחלתיים" ולפי "אפקט הפרפר", לבריחה, שהוסתרה – ורבים סבורים, שראוי היה לא לחושפה כלל – היו השפעות הרות-גורל, שבלי לדעת על דבר הבריחה לא ניתן להבינן. ברור, שדורות של מסתירים/שקרנים מן האליטות הישראליות, בכל התחומים, בעלי דרגות גבוהות ומוניטין עצום, מאויָמים מהחשיפה, שהרי הם נחשפים בקלונם, והם עשו ויעשו הכול כדי לקעקע אותה.

במלחמת העצמאות גרם רבין ישירות ל"מצור" על ירושלים בכך, שבניגוד לפקודה, לא החזיר מאתיים וחמישים משאיות לתל-אביב בטענה השִקרית, שהדרך חסומה, ומנע בכך משלוח אספקה לירושלים. בכך סיכן את עצם הקמת המדינה והיטה לחזית ירושלים את מאמץ המלחמה של ה"הגנה" לפני הכרזת העצמאות ושל צה"ל אחרי הקמת המדינה. לפי נוסחת ההגדה של פסח, "דיינו" בכך.

לאחר שנרצח ב-1995, הונדסה דמותו באופן מניפולטיבי כאחד מגיבורי האומה, כדי לשרת מטרות פוליטיות. יריביו הפוליטיים נתנו את ידיהם לכך, כדי שלא יאשימו אותם בשותפות לרצח. בתהליך האנטי-תרבותי הזה משמשת דמותו משל לתרבות הביטחון הירודה, לדמוקרטיה הפגומה ולאקדמיה ולתקשורת המגויָסות במדינת ישראל.

מהטעמים האלה מוקדש הכרך הזה לחשיפת דמותם האמיתית של המשל – יצחק רבין – ושל הנמשל – מערכת הביטחון, האקדמיה, אמצעֵי התקשורת והחברה הישראלית. למרות הסיכון שבניפוץ מיתוס לאומי, שכה השתרש, אני סבור, שהמהלך הזה, ויהיה מחירו אשר יהיה, הוא תנאי הכרחי להתפכחות החברה הישראלית, להתבגרותה ולהפיכתה מחברה מיתולוגית, המקדשת את תרבות השקר והצביעות, לחברה ביקורתית, המפיקה לקחים, מיישׂמת אותם, ומנטרלת איומים פנימיים וחיצוניים ביעילות ובמחיר נמוך, כי "מחיר" הוא שם המשחק של מקרו-אסטרטגיה (אסטרטגיה-רבתי) ארוכת-טווח. התעלמות מהמחיר גרמה לקריסת רוב האימפריות והמדינות בהיסטוריה.