בשדות הקרב של מלחמת העצמאות כרך שנים עשר

התקפת האצ"ל על יפו, בסוף חודש אפריל 1948, שלושה שבועות לפני הכרזת העצמאות, היא אחד האירועים המכוננים, לא רק במלחמת העצמאות, אלא גם בתולדות מדינת ישראל. יפו הייתה אז עיר נמל, הגדולה בערים הערביות בארץ-ישראל. התגוררו בה בין שִשים לשבעים אלף ערבים, מוסלמים ונוצרים, ולפי החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר היא נכללה בשטח המדינה הערבית. לאור עמדת השלטונות הבריטיים, הנחשפת בשער הזה, רוב הסיכויים שארגון ה"הגנה" לא היה תוקף את העיר עד הכרזת העצמאות. מכאן, שנמל יפו עלול היה לשמש כוח פלישה מצרי לגוש דן. התקפת האצ"ל לא רק שמנעה זאת, אלא גרמה לבריחתם של רוב מוחלט של התושבים הערביים מהעיר; ובכך קבעה, למעשה, את הכללתה במדינת בישראל, בלי מיעוט ערבי גדול בלב האוכלוסייה היהודית בגוש דן, שהיה סעיף מרכזי באסטרטגיה של בן-גוריון.
המדובר לא רק באירוע אסטרטגי-צבאי, אלא גם באירוע פוליטי ראשון במעלה, ששני האישים הבולטים בו היו דוד בן-גוריון ומנחם בגין. עימות חריף עד קיצוני בין השניים מלַווה את תולדות הציונות, היישוב היהודי ומדינת ישראל מאז בחירתו של בגין למפקד האצ"ל בסוף 1943 ועד התפטרותו של בן-גוריון ממִשׂרת ראש הממשלה ב-1963. העימות בין השניים בעשרים השנים הללו עיצב את המערכת הפוליטית הישראלית בצורה של מלחמה בין אויבים, עד כתיבת השורות הללו בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים ואחת. ההתקפה על יפו בפיקוד בגין הייתה זירה מרכזית בעימות המכונֵן הזה. לכן, התעמקות בהתקפה זו חיונית לא רק ללימוד מלחמת העצמאות אלא גם ללימוד המערכת הפוליטית של ישראל.