ב קוד להיות אני עומרי ניב פיירשטיין

עומריק שלנו, כותבים עליך ספר.
אם לא היית נהרג כנראה שלא היינו יכולים ללמוד עליך את כל הפאזל הזה שהרכבנו על חייך הקצרים. אם יש זכייה קטנה בכל ההפסד העצום הזה באובדנך, היא שאנחנו מכירים עכשיו כמעט כל זווית בחייך.
כמה הורים זוכים להכיר את ילדיהם כל כך טוב וכל כך עמוק, על כל הרבדים, בגיל הזה?
הסיפור המיוחד שהוא אתה, יסופר בגאווה כדי שכולם יכירו אותך, כמעט כמונו.
וכמו הסיפור, אתה תחיה בינינו לעד, אהוב.
עומרי שלנו, היו לך תכניות לנצח את השיטה ובסוף השיטה ניצחה אותך.
כשמתת, משהו מת בתוכנו.
הספר הוא לא ניסיון להחיות אותך, או אותנו, אלא מאמץ לזכור את כל זה, לזכור את כולך, עם כל מה שהיה בך.
האופן בו סיימת את חייך ילד, מעיד על חייך, אהבתך לחיים, לאנשים, לצדק.
לא יכולת לתת לחוסר הצדק לנצח, אז הקרבת את חייך.
אוהבים לנצח,
אמא אור-לי, אמא מיכלי,
אבא קובי, מאיה ומיקה.