גן עד

'גן - עדן' הוא הרומאן השביעי של טוני מוריסון, והראשון שכתבה אחרי שזכתה בפרס נובל לספרות. מסעיר ומטלטל כמיטב כתיבתה בעבר - זהו הרחב והשאפתני בין הרומאנים של מוריסון עד כה. חמש - עשרה משפחות של שחורים - הגברים רובם חיילים משוחררים ממלחמת - העולם השנייה - עזבו את העיירה הייבן שייסדו אבותיהם, והקימו עיירה חדשה, רובי - עיירה שחורה מושלמת אחת ויחידה, מסוגרת מפני העולם, "גן - עדן" משגשג, עם חיי קהילה מטופחים, כשמיפעלם של אבותיהם המאה הקודמת משמש להם מופת. הספר נפתח ב - 1976. תישעה גברים בני רובי יוצאים עם שחר לתקוף, בעצם להרוג, חמש נשים (חלקן לבנות) המתגוררות ב"מינזר" סמוך לעיירה. "השמועות כבר עברו מפה לאוזן למעלה משנה. מעשי - נבלה שהלכו והצטברו התגבשו עכשיו לכלל ראיות. אמא אחת הוכתה והופלה המורד המדרגות בידי בתה קרת - העין. ארבעה תינוקות בעלי - מום נולדו במשפחה אחת. בנות סירבו לצאת ממיטותיהן. כלות נעלמו באמצע ירח הדבש. שני אחים ירו זה בזה ביום ראש השנה... הדבר האחד שמקשר בין כל האסונות האלה נמצא במינזר, ובמינזר נמצאות הנשים ההן". מיהן הנשים הללו, שאינן נזירות? איך הגיעו לשם? האם הן באמת מנהלות חיים של מתירנות מופקרת? עוסקות בכישוף? מגדולת תינוקות גנובים? ומה קרה ברובי בשנים האחרונות? שעיר לעזאזל של מה הן הנשים הללו, ומה באה ההתקפה הרצחנית לפתור? לא העויינות בין שחורים ללבנים עומדת במרכז הרומאן. המתחים והגזענות הם יותר בתוך החברה השחורה עצמה. המאבק הוא יותר בין גברים שבכוחם לשלוט לבין נשים. ובעצם, המאבק הוא בין שתי דרכים של טיפוח האמונה העצמית והגאווה העצמית. הרומאן פונה לאחור, במשולב עם תודעות שונות. הוא יסתיים בנקודת ההתחלה, ב - 1976. אבל הדרך מלאה הפתעות. כשיגיע לסיומו - שום דמות לא תיראה לנו כפי שנראתה בהתחלה, שום שיפוט לא ייוותר בלתי סדוק, שום ביטחון לא יישאר בטוח. המציאות המקולפת בהדרגה צופנת הפתעות מתחת לכל קליפה. הסיפור מסופר שוב - ושוב אחרת. ובסוף יש לעמוס שוב על השכם את עול העבודה שאין לה סוף. האבודים הניצולים צריכים להתחיל מחדש