גתה שירה ארוטית

גתה המשורר הגדול, קלאסיקון הניצב על כן גבוה, מכופתר ומרוחק, חושף בשיריו הארוטיים פן לא צפוי: שובב, חצוף, ספונטני. המדובר אמנם בשירים המחקים מודלים מן השירה היוונית והרומית - אלגיות ואפיגרמים; אבל בצד הצורה הקלאסית מצליח המשורר להחיות את הלך הרוח המקורי של אותה שירה עתיקה, ובמקום ההשתפכות המטושטשת של תקופתו הרומנטית הוא כותב כאן שירה של התבוננות חדה ורעננה בחיים, על כל החושני והמגוחך, הענוג והאבסורדי שבהם.
את "האלגיות הרומיות" כתב גתה אחרי ביקורו הראשון באיטליה, והן משקפות את תהליך ההבשלה הפנימית המאושרת שחלה בו בעקבות פרשת אהבה סוערת שחווה שם. את "האפיגרמים הוונציאניים" כתב בעקבות ביקור שני ופחות מוצלח, ומציינת אותם נימה של אירוניה רגוזה - ואף ניבול פה - לנוכח הצביעות הדתית, השלטון העריץ והשעמום שמצא בחוצות ונציה.
נועז מכולם הוא השיר הארוך "היומן" שנכתב כעשרים שנה אחר-כך, שיר שפרסומו נדחה בשנים רבות (ותרגומו האנגלי הראשון הופיע ב"פלייבוי"!) והוא חוגג בלי בושה את כוחה של הזקפה באהבה האמיתית.
שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה (1996), תרגם בין השאר את סיפורי קנטרברי של צ´וסר, את הסונטות של שקספיר, מבחר משירי צלאן, ייטס, רילקה ועוד. בהוצאת חרגול ראו אור בתרגומו מבחר שירים מאת פרידריך הלדרלין (2005), ושיר אהבה - לקט שירי אהבה מספרות העולם (2009).